ביהדות יש זרמים רבים – אורתודוקסים, קונסרווטיבים, רפורמים, מסורתיים וחילונים – וכל זרם מנכס לו מתוך ארון הספרים היהודי את המתאים לו. דעת- אמת מציגה בפני הקוראים את השיח הרבני אורתודוקסי כפי שמתגלם בטקסט התלמוד, ספרי רבני ההלכה בתקופת ימי הבניים עד הרבנים נציגי האורתודוקסיה של היום (הרב ש"ך, עובדיה יוסף, אלישיב….).

נשתמש בדוגמה שהבאת להראותך עד כמה היהדות הדתית רחוקה מאוד מערכי העולם הנאור.

עצם העובדה שקיים דיון או הוראה להתיר אמירת שלום לגוי היא כשלעצמה בזויה, על אחת כמה וכמה כשההיתר נעשה בנימוק של "דרכי שלום". נימוק זה [של דרכי שלום] מורה כאלף עדים שאין שוויון בין גוי ליהודי. כדי לחזק דברינו נביא את דברי התלמוד (גיטין סב ע"א) : " אין כופלין שלום לגויים" פירש רש"י: ההיתר לנתינת שלום לגויים, הוא מפני דרכי שלום, לכן לומר "שלום" פעם אחת לגוי, זה מספיק.

ממשיך התלמוד (גיטין סב ע"א) ומספר: רב כהנא נהג להקדים שלום לגויים בנוסח הזה: "שלום למר" ופירש רש"י את הסיבה שרב כהנא הוסיף בברכת השלום את המילה "למר" : "רב כהנא לא היה מתכוון לברך את הגוי אלא לבו היה לרב [ל "מר" משמעו רב]. הרי לך שרב כהנא נהג במרמה כלפי הגויים "ופיו ולבו לא שווה" ואין פלא שצווח הנביא ישעיהו: "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה: (ישעיהו פרק כט; 13)

בברכה

דעת – אמת