קראתי בעיון רב את דברי הלגלוג שלכם על "פרשת לך לך" כדלהלן:

1. ללמוד מאברהם אבינו שצריך לשבר פסילים – מקובל.

2. שלא ללמוד מאברהם אבינו את מסירות נפשו כדי לשמוע את דבר ה' – גם זה מקובל, משום שכשאברהם אבינו סותר את דברי 'דעת אמת' – יש להעלימו במהרה, כדברי ההלכה לגבי איסור קריאה לאור הנר – 'שמא יטה'.

3. ללמוד פירוש מצחיק ב'הכנעני אז בארץ' שבימי כתיבת הדברים לא היה הכנעני בארץ ועל זה לבנות תילי תילים של כפירה בקדושת התורה – גם זה מקובל. שהרי משרת את מטרת דעת אמת.

מדוע אין ללמוד פשטות הדברים שהתורה מספרת לנו שבימי הילוך אברהם אבינו היה הכנעני בארץ ויהיו ימים שבהם לא יהיה הכנעני בארץ והדברים נכתבו כדי שנדע מי היה אז בארץ? אבל א שאלה איז טרף… אין לשאול על דעת אמת.

4. ובסוף, הכניסה המעניינת להתפלפלות אודות 'לשם' ו'דן' והידע הנרחב שהכותב מגלה בדברי תורה. בלי להזכיר שחלוקת הארץ היתה על ידי גורל ו… (אל תפלו מהכסא…) ה'גורל' היה "מדבר". כלומר שהחלוקה היא על פי ה' – בפשטות גמורה.

אינני חושד בכותבי 'דעת אמת' בעמ-ארצות, אבל אני חושד בהם באינטרסנטיות ובאובססיה של כפירה.

קריאת רעיונותיכם מביאה למסקנה מתבקשת, כי הדברים אינם באים מלב נקי ודורש טוב ואין טוב אלא תורה.

יצחק