שלום רז

מהטקסט המקראי משתמע שאף גופות צדיקים נרקבות: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ…"(שמות, יג; 19) כלומר עצמות ללא בשר. וכן בקשתו של יוסף לחנוט את יעקב אביו, משמע ללא חניטה הגוף נירקב: " וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל "(בראשית ,נ; 2). אך דרכם של רבנים להתעלם מהכתובים המפורשים כדי לספק את רצונם ואמונתם כאילו יש קשר בין צדיקות לתופעת הרקבון.

אחד הדברים הגורמים לאדם להאמין באמונות הבל הוא הפחד מהמוות, מההבנה שעולמנו הוא בר חלוף. לכן הם ימציאו את עולם הבא שאינו מוזכר כלל במקרא. ולאלו שקשורים לגופם ימציאו ויבדו מליבם שקיום המצוות ישמור על גופם מפני רימה ותולעה. ר' אלעזר בנו של שמעון אמר: "מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם. וכדי לבדוק זאת הוציאו מכריסו שומן עם מעט בשר והניחו בחום השמש הקייצית ולא הסריח, ואף התהדר בצדיקותו ואמר: 'אף בשרי ישכן לבטח'. (בבא מציעא פג ע"ב ). ללמדך שאמונה זו קיימת מתקופת התלמוד.

המהר"ל מפראג בספרו "חדושי אגדות" (חלק שלישי) לא נחה דעתו לקבל את סיפור המעשה כפשוטו לכן כתב שסיפור הגמרא אינו סיפור שאכן היה באמת אלא הכל הוא במופשט: "ודבר זה תמצא בתלמוד הרבה שדברו חכמים בענין שכלי בלבד… ומפני שהם חכמים מדברים דבריהם לפי אשר הוא בשכל אף שלא נעשה במוחש". ללמדך שהטקסט המקראי והתלמודי כחומר ביד המפרש המאמין, יש שיקבלו סיפור מעשה כפשוטו ויש שיקבלוהו כמטאפורה.

בנוסף, חכמים מפחידים את קהל מאמיניהם המזלזלים בתקנות חכמים ואומרים: אדם שאינו כורע בתפילת "מודים" שידרתו לאחר שבע שנים נעשית נחש( בבא קמא טז ע"א).

נ.ב סוף דבריך לא מובנים אם מבחינה אנטומית יתכנו הדברים הרי שזה אינו "נס".

בברכה

דעת – אמת