דעת – אמת חוקרת את המקרא והתלמוד על פי כללי הפרשנות האקדמית, כלומר חוקרים את הדת ומעמתים אותה אל מול התפיסה הראציונלית. אפשר לומר שדעת- אמת באה מחוץ לאוהלה של תורה (ראציונליות) כדי לחקור אותה על פי תפיסתה שלה (בלשון חכמים: "מיניה וביה").

פרשנות תיאולוגית, רצוני לומר פרשנות הבאה להתאים וליישב את ההשקפה הדתית עם הטקסט הדתי,היא פרשנות מעניינת ומרתקת, אך אינה עולה בקנה אחד עם חקר הדתות כענף במדעי הרוח.

הרב קוק זצ"ל ומהר"ל מפראג הינם תיאולוגים, שדרכם לפרש את אגדות חז"ל על דרך הסוד והנסתר כדי להתאימם להשקפת עולם בת זמנם. בדיוק כפי שנהגו חז"ל בדרשותיהם את המקרא, כלומר להוציאם מפשוטם ולדורשם במנותק למשתמע לכתוב.

לדוגמה: חז"ל דרשו את חוק הנזיקין הכתוב במקרא: "עין תחת עין" הפקיעו אותו מפשוטו ודרשוהו: עין = ממון, כדי להתאים את חוק הנזיקין המקראי לתפיסת עולם בת זמנם.

כך גם המהר"ל נהג לדרוש ולפרש את אגדות חז"ל תוך שהוא מוציא אותם מפשוטם כדי להתאימם להשקפת עולם בת זמנו. ומסקנתו, לכל דברי אגדה שאינם תואמים את המדע היא: שדבריהם בנסתר ובנעלם, כפי שכתבנו במאמר: "דרכי ההתמודדות עם סתירות הקימות בין התורה לתבונה" (עיין היטב במאמר הזה ובו תמצא הרחבה לדברינו שכאן).

היות והזכרת את הרב קוק זצ"ל ופרופ' ליבוביץ ז"ל, נביא לפניך את דבריו של פרופ' ליבוביץ על הגותו של הרב קוק: "לדעת הרב קוק הקבלה, שהיא 'תורת האמת' (שהיא, לפי דעתי, אלילית) , מתבטאת בהתלבשות האלוהית בלבושי הספירות. אלא שדווקא משום שהיא ' תורת האמת', והיא האמונה שבה האדם באמת מגיע לקרבת אלהים – במידה שהכרה כזו אפשרית בכלל לאדם – היא גם מסוכנת ביותר. זאת משום שאין דבר קל יותר מאשר ליפול מן האמונה, במובנה העמוק ביותר, לעבודת אלילים" (ישעיהו ליבוביץ, על עולם ומלואו , שיחות עם מיכאל ששר, כתר – ירושלים 1992,עמ' 94).

בברכה

דעת – אמת