דרשות אגדה, המפוזרות בספרי התלמוד והמדרש , חלק נכבד מהן בלתי סבירות ואפשר אפילו להתבטא הזויות. דבר זה גרם לרבנים המסורתיים להתפצל בדעותיהם: יש מהם העוסקים בתירוצים ובהתפתלויות כדי ליישב את מוזרות האגדה (אפולוגטיקה) ויש מהם הדוחים את דברי האגדה לקרן זוית. דיעה זו הבאנו "בפרשת וישב" נצטט משם את דברי הרד"ק: "ויש בדברי אגדה דברים רחוקים מן המשכל".

נביא לדוגמא דברי אגדה – המתעלמים מהכתוב במקרא, אשר פוגעים ומזלזלים ביכולת האינטלקטואלית של קהל מאמיניהם, כאילו מותר להפוך דברי אלהים חיים לעפרא דארעא מבלי שיהיה פוצה פה ומצפצף.

במקרא כתוב:"וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה"(מלכים א, י; 13).

ומדרש אגדה אומר: "כל האומר מלכת שבא אשה היתה – אינו אלא טועה, מה כוונת הכתוב מלכת שבא? מלכותא דשבא". (בבא בתרא טו ע"ב)

במקרא כתוב: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו"(בראשית, לה; 22).

ומדרש אגדה אומר: "כל האומר ראובן חטא – אינו אלא טועה" (שבת נה ע"ב).

במקרא כתוב:"ויְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו: וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים: וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה' (מלכים א, יא 4-6)

ומדרש אגדה אומר: "כל האומר שלמה חטא – אינו אלא טועה" (שבת נו ע"ב).

לאחר חטא דוד בפרשת בת שבע נאמר במקרא: "מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינַי, אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן" (שמואל ב , יב; 9)

ומדרש אגדה אומר: "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה" (שבת נו ע"א).

על דרשות אגדה, ההופכות ומשבשות את המקרא, ציטטנו "בפרשת בחוקותי" את דברי הפרשן אברבנאל (שמואל ב, יא) הכותב כך: "והדברים האלה [שדוד לא חטא] לחכמינו ז"ל הם דרכי הדרש ואין לי להשיב עליהם… טוב לי שאומר שחטא [דוד] מאוד והודה מאוד ושב בתשובה גמורה וקבל עונשו ובזה נתכפרו עוונותיו".

בברכה

דעת-אמת