תוכן:  

שלום ששון

דברי אגדה –סיפורים או מעשיות שאין בהם נפקותא [מסקנה] הלכתית – אינן רלוונטיות לאדם הדתי.

לכן בעולם הישיבות מדלגים על דברי האגדות המובאות בתלמוד בטענה שמימלא אינן מובנות ואינן רלוונטיות. עיין מה שכתבנו "בפרשת וישב" יחס הגאונים והרבנים לדברי אגדות.

הבעיה שיש לדתיים עם דברי האגדה המוזרים, היא בעייה השקפתית. כלומר, יחס הדתיים לחכמי התלמוד כאל חכמים וגאונים, שיש לצפות מהם שיאמרו דברי טעם ודעת. והנה בקוראם את התלמוד פוגשים הם אגדות בנוסח סיפורי "אלף לילה ולילה" כדוגמא לאגדה זו, הוא הסיפור שהבאת נביאו במלואו: " העיד רבי ישמעאל בן סתריאל… פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני [שם של עוף גדול], וטיבעה ששים כרכים, ושיברה שלש מאות ארזים" (בכורות נז ע"ב ). אין ספק שלאדם סביר דברי ר' ישמעאל מעוררים פליאה ומוזרות.

אם נחדד שאלתך, היא תנוסח כך: כיצד מתמודד אדם דתי בקוראו סיפורים מוזרים ומגוחכים מרבותיו שהוא מעריצם כיודעי דעת אלוהים?

תשובה לשאלה זו ענה מהר"ל מפראג: " כבר הודעתיך ענין מאמרים אלו [דברי אגדה], שלא נאמרו על שעור המוחש הגשמי, כי אין ראוי הגשמי שידברו חכמים ממנו… חכמי ישראל דברו על הדברים להכיר ולדעת הנמצאים במהות העצמי שלהם, ולא הביטו אל החומר כלל רק אל המהות. ואילו חכמי האומות עיינו במוחש ולא ידעו המושכל" (חדושי אגדות חלק רביעי , בכורות, עמוד קכט – קלא).

הרי לך פתרון פשוט, דברי ר' ישמעאל הם דברים רוחניים ואינם עוסקים בחומר, כשר' ישמעאל מעיד ואומר "פעם אחת נפלה" מתכווין הוא לרמז על משהו רוחני, ומהו אותו דבר רוחני?

כך מסביר המהר"ל: "העוף הזה שנקרא בר יוכני ביצתו שובר שלש מאות ארזים וגובר על גובהן של ארזים וטובע ששים כרכים, כי העוף מתייחס אל השמים … ולכך הוא גובר על הארזים שהם בארץ וטובע ששים כרכים. ודוקא עוף הזה בר יוכני ולא שאר עופות, כי העוף הזה מפני שהוא גדול ביותר, ולכך מתיחס יותר אל השמים עד שהוא גובר על הדברים אשר הם בארץ." .

כלומר ר' ישמעאל בעדותו המוזרה בא לומר לקוראים ולשומעים דברי "הגות ורוח" – השמיים גוברים על הארץ.

בברכה

דעת אמת

תוכן:   שלום

המילה "העיד" נשמעת כמשהו שהוא ראה, אחרת היה צריך לומר "אמר" ולכן איני בטוח שלא היתה אגדה כזו שהאמינו בה,

ומה ההבדל בין זה למכות מצרים וכו' ואולי דינוזאור הוא שנשתייר מהתקופה ההיא,ותהא זו הוכחה לתורת האבולוציה.

בחור כהלכה

תוכן:   שלום לך

אתה צודק בהערתך שהמילה "העיד" מורה שהוא ראה. אך גם דבר זה משונה, הרי אם הוא באמת ראה לא היה צריך את עדותו , משום שדבר פלאי כזה היה מתפרסם ברבים מעצם האירוע עצמו. ואם אירוע זה לא נשמע הרי שלא היו מקבלים את עדותו.

לכן הנראה סביר בעיניי, שסיפור זה חכמי התלמוד הבבלי בדו מליבם. חכמי בבל וכותבי התלמוד חיו בזמן ובמקום אחר. ר' ישמעאל בן סתריאל את "עדותו" אמר בפני רבי יהודה הנשיא מחבר המשנה בארץ ישראל. הנוהג לספר סיפורי מעשיות בשמם של רבנים מתקופה מוקדמת היה מקובל ורווח בתרבותם של חכמי התלמוד. ראייה לדבר הסיפור הבא המובא בתלמוד: "תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו, אמר רבי אליעזר לאשתו: מסופקני אם יחיה עד סוף השנה, לבסוף מת באותה שנה. אמרה לו נביא אתה? אמר לה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני: 'כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה'. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אותו תלמיד יהודה בן גוריא שמו והיה רחוק ממנו שלש פרסאות …[ומדוע ציין רבה בר בר חנה את שמו ומקומו של אותו תלמיד?] שלא תאמר משל היה" (עירובין סג ע"א)

הרי לך שבעיני חכמי התלמוד גם אם מסופר באחת הברייתות סיפור מעשה, יתכן שהוא משל בלבד. לדוגמאות נוספות לנוהג זה עיין במאמר "מקרא ותלמוד: מה מציאות ומה משל".

בברכה

דעת אמת

תוכן:  

א. על כל פנים הרי לך מקור שחז"ל ייחסו לברייתא צד של משל, ואם כן מובן ביותר שגם אנו צריכים לקחת בחשבון אפשרות כזאת כשאנו מעיינים בדברי האמוראים עצמם, כמובן שלא בכל פעם, וישנם גם מחלוקות בעניין.

ב. כאן הגמרא הרי לא הביאה חיזוק לכך שהסיפור אמת, וזה מחזק את הצד שהעניין הוא משל עמוק.

ג. אולי תרשה לי לצטט כאן כמה ביאורים בסיפורים כגון אלו, כפי שהם מובאים במפרשים – אחרי שרואים את העומק המופלא וההתאמה ה'אליגורית' המופלאה בין סיפור למשנהו, אחרי שרואים שהדרך שלהם בביאור העניין היא כל כך עקבית וישרה אם כי עמוקה – אין בכלל שאלה בפירוש הניתן לנושא.

תודה

דוד

תוכן:   שלום דוד

אנשי הדת מקבלים את אמונתם כאמת מוחלטת, לכן ינסו בכל צורות ההתפתלויות ובהשקעה אינטלקטואלית כבירה לעוות ולסלף את הכתוב ובלבד להתאימו להשקפת עולמם.

"דעת אמת" באה לבדוק האם הדת היהודית עומדת במבחן הביקורת התבונית, ומשתמשת בכלים של המתודה האקדמית. אפשר לומר שאין אפשרות של דיון פורה בין המניח את האמונה כנר לרגליו ואת התבונה יהפכה לשפחת אמונתו, לבין המניח את התבונה כנר לרגליו ואת האמונה לשפחת גחמותיו ורצונותיו.

דוד, עיין היטב במאמר "דרכי ההתמודדות עם סתירות הקיימות בין התורה והתבונה" ואמור לנו ולעצמך האם אתה מקבל את התובנות הרציונליות כשסותרות את אמונתך?

בברכה

דעת אמת