לדעת הרמב"ם יהודי שקיים יחסי מין עם גויה צריך להרוג את הגויה. לדעתו, גויה השוכבת עם יהודי דינה כבהמה ששכבה עם יהודי, כלומר דינה מוות בסקילה, כפי שנכתב בתורה: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ" (ויקרא, כ; 15). חכמי המשנה (סנהדרין פ"ז מ"ד) שאלו ותמהו מדוע הבהמה, שאין בה דעת, נהרגת? או בלשונם : "אם אדם חטא בהמה מה חטאת? ותשובתם: לפי שבאת לאדם תקלה על ידה (של הבהמה) לפיכך אמר הכתוב תסקל". מפסק דין משונה ואכזרי זה על הבהמה, למד הרמב"ם "גזירה שווה" לגויה (הרי הגויות נידונות כבהמות) וכך כתב: "ישראל הבא על הגויה בין קטנה בת שלש שנים ויום אחד בין גדולה בין פנויה בין אשת איש ואפילו היה קטן בן 9 שנים ויום אחד כיון שבא על הגויה בזדון הרי זו נהרגת מפני שבא לישראל תקלה על ידיה כבהמה" (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פ"יב ה" י ), את דבריו כתב גם ספר החינוך (מצוה תכז).

אך דברי הרמב"ם לא התקבלו על דעת הפוסקים, משום שאין מקור לדבריו מהתלמוד או מהמדרשים, כך העיר הרמ"ך (הרב משה הכהן מלוניל) בהגהותיו על הרמב"ם: וצריך עיון מאין הוציא הרמב"ם דין זה?… הרי הבא על הגויה אין בו כי אם איסור מדברי חכמים בלבד אם כך אין זו תקלה. טענה דומה טען המגיד משנה (הרב וידאל מטולושא): "זה (פסק הלכה של הרמב"ם) לא מצאתי מבואר…".

ולכן, בבית הדין הרבני בירושלים, התירו ליהודי שהיה נשוי לגויה לשוב ולהתחתן איתה לאחר שתתגייר (פסקי דין – ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין ז עמוד תקיג).

נ.ב: הצנזור השמיט הלכה זו של הרמב"ם מדפוס וילנא.

בברכה

דעת – אמת