15 שנים • aou aiu והרב הביא דוגמא מאיזה מקור בגמרא שאסור לענות כל אלמנה ולפי דעה מסויימת בגמרא מותר למשכן אלמנה אמידה ועשירה כי הטעם הוא לא לענות אלמנה ענייה שהיא חלשה שברירית חסרת אמצעים דווקא אבל עשירה לפי הטעם אין בעיה למשכן אותה
בכל זאת הרב אמר שאנחנו לא ממצאים טעמים לתורה ואנחנו לא ממשכנים בין עניה בין עשירה
נזכרתי לגבי מה שכתב הרמב"ם לגבי 13 מידות שהם מסברת חז"ל ומדעתם
ואז רציתי לומר לרב את מה שכתבתם שאוליי גם זאת סברת חז"ל שאנחנו לא הולכים לפי הטעם
באותה מידה יכולים הם היו להחליט כן ללכת לפי הטעם
רציתי לשאול האם לפי שיטת הרמב"ם זה שלא הולכים לפי הטעם בתורה
זה גם סברת חז"ל או קבלה מסיני ??
אם אפשר להביא הוכחה ??
פלוני
גם כשחז"ל אומרים שדבריהם הם הלכה למשה מסיני כוונתם שזה מדעתם כאילו נאמר מסיני.
עיין "בפרשת בא".
וכדי לתת לך חומר ספיציפי יותר. בגמרא מובא שיש מחלוקת חכמים האם ההלכה משתנה אם ידוע לנו את הסיבה לחוק התורה. כך למשל לגבי ההוראה שהמלך לא ירבה לו נשים התורה נימקה מדוע:
"שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ…וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ " (דברים, יז; 15) ונחלקו החכמים בדין זה: "ולא ירבה לו נשים, רבי יהודה אומר: מרבה הוא, ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. רבי שמעון אומר: אפילו [אישה] אחת והיא מסירה את לבו הרי זה לא ישאנה" (בבא מציעא קטו ע"א) האחד הולך אחר טעם הכתוב והאחר לא..
ולדעת הרמב"ם כל דין שנחלקו חכמים לא יתכן שנאמר מסיני, שכן זה יגרום לפקפוק המסירה.
דעת – אמת