יצא לי לא פעם אחת להתווכח עם אבא שלי על דת(הוא הדמות הדתית המרכזית בבית שלי) ותמיד יש לו טענה שאני לא יכול לסתור ואני מקווה שאולי אתם תוכלו לעזור לי.
לפי הכשרות ביהדות אסור לאכול/לשתות מה שבא מחיה טמאה, לדוגמא, אסור לשתות חלב של כלבה מכיוון שכלבה זאת חיה לא כשרה.
ידוע שדבש של דבורה הוא כשר למרות שהדבורה עצמה לא כשרה.
ואז אבא שלי אומר לי שהיה מחקר בויצמן על הדבורה, ובו גילו שהחומר שהדבורה שמה בצוף שגורם לצוף להפוך לדבש הוא מתאדה באוויר לאחר כמה זמן(או משו כזה, אף פעם לא באמת הבנתי אותו) ולכן, בסופו של דבר, לא נשאר בדבש משו שקשור לדבורה, ולכן מותר לאכול אותו כי בעצם אין קשר בין הדבש לדבורה.
אשמח לקבל תשובה :).
בתודה, ברק נידם
משתמע מדברי אביך – דרכם של אנשי אמונה להביא מחקרים עלומים – שאסור לאכול דבש מיד אלא יש להמתין שיתאדה.
אבל חז"ל התירו מיד באומרם: "מפני מה אמרו דבש דבורים מותר – מפני שמכניסות אותו [את צוף הפרחים] לגופן, ואין ממצות אותו מגופן! (בכורות ז ע"ב).
ברק, מדוע אינך קורא את דברינו בצורה מסודרת: לקרוא את הקונטרסים לעומקם ולהפנים שחז"ל לא ידעו דברים פשוטים קל וחומר דברים שלא אמורים לדעת.
שאלה לגולשים: בזמן האחרון יותר ויותר גולשים שואלים שאלות ברמה ירודה מאוד ללא רצון לבדוק את הדברים בצורה מסודרת כנאה לאדם סביר.
ואני מתלבט האם להעלות את כולם? אשמח לשמוע תגובתכם.
שאלת ברק נידם היא דוגמה שהתלבטתי בה.
דעת – אמת
אַל-תַּעַן כְּסִיל, כְּאִוַּלְתּוֹ: פֶּן-תִּשְׁוֶה-לּוֹ גַם-אָתָּה.
עֲנֵה כְסִיל, כְּאִוַּלְתּוֹ: פֶּן-יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו.
ולברור את המוץ מן הבר כי האנשים האלה מגיעים לאתרים של פורומים אתיאיסטים ובדרך כלל נתקלים בקיתונות של בוז ולעג.
כאן לפחות הם מקבלים התייחסות עניינית ומכובדת, אפילו אם חלקם מתנגחים סתם.
דוד סלע
איך חז"ל, שכבתו את הגמרא לפני 2000 שנה בערך, ידעו את כל התהליך הכימי הזה שקורה בדבורה?
(שלא תבין לא נכון, אני לא דתי, אני פשוט רוצה לסתור את הטענה של אבא שלי)
ברק נידם
סלחו לי, אך לא הבנתי מדוע ההתנגחות בברק, בתור אדם שגולש באתר הזה ונהנה לקרוא את התכנים בו, מאוד לא נעים את התגובות האחרונות שלכם לשאלות האחרונות… סלחו לי, אם ניכר כי חטא הגאווה בולט בחלק מהתשובות.
אשמח אם בכל זאת תוכלו לענות לברק ולשאר האנשים שמעוניינים בתשובה גם הם, למרות שהשאלה נראית "ירודה" או שברק מדומה בעיניכם ל"כסיל".
אלדד
מפני מה אמרו דבש דבורים מותר – מפני שמכניסות אותו [את צוף הפרחים] לגופן, ואין ממצות אותו מגופן! (בכורות ז ע"ב).
בגדול כך הדבורים מייצרים דבש הם שואבים את הצוף מהפרחים
ואז הצוף נשאב פנימה עובר פעולת פירוק (על ידי אנזימים) ואז הן פולטות אותו חזרה כדבש
לא מדובר פה למשל ביצור חלב כמו של פרה שמיוצר ממש בגוף (עתינים ) של הפרה
אז מה כאן הטעות של חז"ל
כשכותבים
מפני מה אמרו דבש דבורים מותר – מפני שמכניסות אותו [את צוף הפרחים] לגופן, ואין ממצות אותו מגופן! (בכורות ז ע"ב).
ירון ממתנים להסבר,
פלוני
כבר השבתיך ותגובתך מעידה שלא העמקת בתשובתי.
חז"ל לא הכירו את תהליך ייצור הדבש ולא דיברו על תהליך כימי. הם אמרו מה שנכנס הוא שיוצא ותו לא מידי. אם היית מעיין בסוגייה התלמודית היית מגלה שיש דעה בתלמוד שהכתוב התיר דבש דבורים – כגזירת הכתוב – ואסר דבש צירעות.
ברק, אני כאן כדי לעזור לך ולשכמותך לעשות סדר באמונות ההבל של הדתות למינהן.
אם חפץ אתה בכך, לעצמך, וגם כדי לדעת מה להשיב למאמין, תצטרך ללמוד את הדברים בצורה מסודרת.
קרא את תשעת הקונטרסים בעיון – ושאלת הדבורה והדבש תעלם כאיננה. אתה תעמוד כעץ שתול מול כל הוזה הזיות ולא תצוץ כעשב שוטה הנד מכל גחמה אמונית.
דעת – אמת
הידע של חז"ל בדבורים וכינים הופך פה לדיון מרכזי. על זה נוכיח את אמיתותה של התורה?
ברק, אתה באמת רוצה דיון ענייני עם אביך? תדפיס את הקונטרסים, תשבו, תקראו ותדיינו. אתה פשוט נופל לאותה מלכודת אומללה. שים לב טוב – כשיש לדתיים מחקר מדעי כלשהו, שעוזר לטענותיהם, כולם פתאום חסידי המדע, ומפרסמים את תוצאות המחקר בכל מקום. אך כאשר רובם האדיר של המחקרים והמדענים שוללים את אמונתם, הם מזלזלים, מלגלגים וטוענים שלחוקרים אין מושג. כשהם חולים, הם מתפללים לרפואה שלמה ומתקשרים לרופא שכל ידיעותיו שאובות מהמדע שבו הם מזלזלים. משהו נראה לך קצת הזוי פה?
אם אביך רוצה דיון אמיתי, תשאל אותו – "אילו ראיות/עובדות יגרמו לך להטיל ספק שהתורה היא דברי אלוהים חיים?" – תחזור אלינו עם תשובותו.
איתי
איני מתוסכל כלל ועיקר.
אני מבין ללב המאמינים החפצים להאחז בקרנות הזייתם.
אני מנסה להדריכם, מהקל לכבד, בצורה מסודרת להשתחרר מהפחד ולהכיר את עצמם כדי לחיות חיים טבעיים, מסוקרנים, מאתגרים ומענגים.
דעת – אמת
מעבר לכך ניתן לתת ל"ילד" השואל קצת תחמושת גם אם לא שאל השאלה בדיוק. הכוונה לתת לו מידע ענייני לשטויות שאמרו חז"ל כגון: דם הוסת של האישה הופך לחלב, כינים נוצרות מעפר, עכבר שחציו עפר, ארס בציפורני הזאב ועוד דברים שחז"ל טעו באופן בוטה וחריף. עם החומר הזה שיידע ויבין כי גם, אם נניח שאביו צודק בטענה מסוימת הוא טועה בדרך וכי הילד רואה את הדרך הנכונה.
עמית הצדיק היהודי
"הדבש מכיל, נוסף על הסוכרים שבצוף גם כמות מינימלית של חומר חלבוני (אנזימים) שמקורו בדבורה. מבחינת האבחנה ההלכתית ניתן לומר עליו שהוא "בטל בשישים" (ואף בהרבה יותר מזה), ולכן הדבש מותר לאכילה."
{מתוך "רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ'", עמוד 502}.
שאלה נהדרת לטעמי, ואפילו חשובה.
חבר'ה, לקחו לנו את החזיר, את השרימפס והקלמרי.
כבר ויתרתי על קינוח חלבי בחתונות.
בואו לא נגיש להם גם את הדבש! ():
ימי
תודה על המידע – ועל כך ניתן לומר: "לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש – של דעת-אמת- ואפילו שעה אחת".
אלא שדברי פרופ' ליבוביץ אינם בהכרח נכונים הלכתית. על-פי ההלכה דבר איסור הגורם למאכל להיות מאכל אינו בטל בשישים. בלשון ההלכה "מעמיד".
לכן המגבן גבינה במיצי קיבה של נבלה הגבינה אסורה אף אם הגבינה רבה יותר משישים ממיצי קיבת הנבלה. והנה ההלכה שמקורה (ממסכת עבודה זרה כט ע"ב): "המעמיד [המגבן גבינה] בעור קיבת נבלה, וטריפה, ובהמה טמאה, אוסר בכל שהוא" (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן פז, סעיף יא).
ובדבש דבורים האינזמים של הדבורה יוצרים את הדבש בדומה לגבינה מאינזימים של קיבת נבלה.
בברכה
דעת – אמת