שלום אמנון,

מבחינה דתית הכל סובב ועומד על ציר "ההלכה" – המקיים ומדקדק בהלכות נקרא צדיק, והעובר עליהן נקרא עבריין. עבריין שהביע חרטה על מעשיו ושב מחטאו, והתוודה על כך, מכונה "בעל תשובה" (בימינו החוזרים בתשובה אינם בקטגוריה של "בעלי תשובה" אלא כמעין מתגיירים שהמירו השקפת עולם חילונית בדתית – הפיכת לב כהגדרת ויליאם ג'יימס).

בתלמוד נחלקו מעלתו של מי גבוהה יותר; האדם שכל ימיו נהג בחסידות ובציות טוטלי להלכה או אדם שמעד והביע חרטה – "בעל תשובה" – דרגתו גבוהה יותר.

אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים – עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא [דעה זו חולקת על] דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין, שנאמר: (ישעיהו נ"ז) 'שלום שלום לרחוק ולקרוב'. לרחוק ברישא[ תחילה – עבריין שהיה רחוק והתקרב; שב בתשובה], והדר[ולאחר מכן] לקרוב [לצדיק]" (ברכות לד ע"ב).

דיון דומה נמצא בשאלה מי גדול ממי: אדם ששולט על יצריו ואינו מתאווה לעבור עבירות או אדם שיצרו גדול והוא מתגבר עליו בכל פעם. לדוגמה: מי גדול ממי אדם שאינו מתאווה כלל לאישה או מתאווה אך מתגבר. עיין "בפרק השישי משמונה פרקים לרמב"ם".

מבחינה מילולית של המשפט "מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין", אפשר שכוונתו לעולם הבא; שם יש מדורים מדורים ומקומות מקומות, וצדיקים נמצאים במדור ששכרו נמוך מבעלי תשובה.

בברכה

דעת – אמת