שלום לך

התלמוד הוא אחד מנכסי התרבות (לטוב ולרע) העיקריים של העם היהודי לאורך שנות גלותו, וככזה צריך ללומדו ולהכירו. כוונתי, ללומדו תוך ביקורת נוקבת, לאמץ את המתאים לערכינו הנאורים (אם יש) ולשלול את התפיסה המתנגדת לשוויון, חירות וחשיבה ביקורתית. מערכת החינוך צריכה להטמיע בקרב תלמידיה את התפיסה הנאורה אל מול התפיסה הדתית, להכיר את האמונות "המאגיות" אל מול התפיסה המדעית, את היחס לזר ולשונה של הדת לעומת היחס של הנאורות. כך מערכת החינוך תפיח בקרב תלמידיה "גאווה" והתלהבות להיות חלק מהעולם הנאור היודע להבדיל בין חושך לאור. חינוך ממלכתי זה צריך להיות בקרב כל אזרחי מדינת ישראל; חילונים,רפורמים, קונסרווטיבים, מסורתיים, דתיים וחרדים בין יהודים ובין שאינם יהודים.

ועכשיו אני מגיע לגוף שאלתך: "מה דעתכם על הצעת האיסור על לימודי התלמוד".

מתוך הנחה שכוונתך להפסיק את התמיכה הכספית והקצבה ללומדי התלמוד כטקסט מקודש שאין לבקרו ולערערו, כלומר לעולם הישיבות – חרדיות ודתיות כאחת. אין ספק שמדיניות הממסד הישראלי לחינוך החרדי והדתי היא מן התמוהות ביותר הגובלות כמעט בעוורון מדעת. לומדי התלמוד , בדבקות המעוררת קינאה, לומדים טקסטים מקודשים בניגוד לתפיסה הנאורה והמדעית, בתמיכת העולם הנאור. זה אחד מפלאי ומסתורי התנהגות האדם, המוכן לטפח ולגדל יונקים ועוללים, על ברכי מתנגדיו בפרהסיא ובגלוי. גדיים אלה שיעשו תיישים (כלומר יגיעו לגיל המאפשר להם לבחור את נבחרי הכנסת) יקבעו את הצביון של המדינה וערכיה

[כיום גדיים אלה מהווים כרבע מתלמידי מערכת החינוך בישראל].

בברכה

דעת – אמת

ראשית, עליי לציין את התרשמותי החיובית מעצם הסירוב שלכם לדון בשאלת "איסור לימודי התלמוד". (לא תמיכה כספית או אי-תמיכה כספית. איסור.) הדבר מעיד על כך שגם אתם אינכם שוללים את זכותם של בני אדם (יהודית דתיים) להתייחס בחרדת קודש לטקסטים מסוימים וללמדם בהתאם להשקפה זו — יהיה התוכן של אותם טקסטים אשר יהיה. ההכרה בזכותו של כל אדם להאמין במה שלבו חפץ ולהקנות אמונה זו לילדיו, גם אם מדובר בדברים מופרכים מיסודם או מעוררי סלידה, היא אחת מאבני יסוד של המשטר הדמוקרטי.

מה שבכל זאת מטריד בתגובתכם הוא שני דברים. ראשית, הפאתוס שלכם בעניין "ערכינו הנאורים". אתם רשאים להתגאות בערכים שלכם (שהם, בעיקרו של דבר, גם הערכים שלי), אך ודאי תסכימו שהחרדים, למשל, אינם רואים את הערכים הללו כנאורים במיוחד — וזאת זכותם המלאה. אמירות בסגנון "הערכים שלנו טובים יותר" לא יקדמו לא הבנה הדדית ולא חיים משותפים במסגרת של חברה אזרחית אחת (והרי אנו, מרצוננו או לא מרצוננו, חיים בחברה כזאת). גם כפיית הערכים שלכם/שלי על ילדי החרדים לא תקדם את העניינים הללו — ולאור חשיבותו של חופש המצפון במסגרת העקרונות הדמוקרטיים, כפייה כזאת אף תסתור את העקרונות הללו עצמם.

ומכאן לבעיה השנייה בתגובתכם — בעניין התמיכה הכספית בישיבות. זכרו נא, שהלימודים בישיבות (או בכל מסגרת אחרת) אינם מתקיימים "בתמיכת העולם הנאור". הם מתקיימים, עד כמה שהדבר נוגע לתקציב המדינה, ממסים המשולמים ע"י כלל האזרחים — מהם חילונים ומהם חרדים, מהם משכילים ומהם בורים. אתם רשאים בהחלט שלא לרוות נחת מתוכנית הלימודים בישיבות. גם החרדים אינם רווים נחת, מן הסתם, מתוכנית הלימודים בבתי ספר ממלכתיים. אלה ואלה מסכימים להשתתף, בצורה עקיפה, במימון של חינוך שאינו לרוחם כל עוד יינתן המימון גם לחינוך שבו הם מעוניינים. קוראים לזה פשרה, וזהו טבע של המשטר הדמוקרטי. כל ניסיון לשנות את המצב הזה על-ידי סירוב לתקצב זרם חינוך מסוים כמוהו כאמירה לציבור המעוניין באותו זרם, שהשקפתו וערכיו אינם לגיטימיים. ומתגובתכם הקודמת נראה, שגם אתם לא תרצו שהמדינה תצא באמירה כזאת.

אגב, גם אני רואה בחינוך החרדי בעיה שדורשת פתרון. אלא שאני אינני רוצה בשום אופן בפתרון כפוי מבחינה ערכית (לא לימוד של "מקצועות חול" כאלו או אחרים אלא כפיית ערכים מסוימים בניגוד לדעתם של אנשי מגזר כלשהו).

כצל"ה

שוב שלום לך

מדינת ישראל קיבלה על עצמה את האמנה של האומות המאוחדות, והיא צריכה לחנך לכך את כל אזרחיה (בין המסכימים ובין המתנגדים כמקובל במשטר דמוקרטי). מדינת ישראל לא רק שאינה מחנכת את חלקו הלא מבוטל של אזרחיה לכך, אלא תומכת באופן אקטיבי בחינוך המתנגד לעקרון יסוד זה! וזה נוהג תמוה ומשונה.

על פי הבנתנו חיים משותפים במסגרת חברה ישראלית אפשרית רק תחת שלטון שערכיו הם נאורים, סובלניים ושוויוניים בניגוד לתפיסתך "להתפשר" שמשמעותו הראלית לתת לחלק מאזרחי המדינה לחנך את ילדיהם לאי שוויון, לחוסר סובלנות ופשרה. כלומר "בפשרתך" אתה כורת את ענף משטר הדמוקרטי שבו אנו חפצים בכל ליבנו ומאודנו.

הדוגל בפלורליזים תרבותי, חינוכי… כערך, צריך לחנך את אזרחיו לפלורליזים ולא לחנך חלק מאזרחיו נגד הפלורליזים בשם הפלורליזים.

כיוצא בזה, התפיסה הנאורה דוגלת בחינוך לראציונליות וביקורת, ומשטר דמוקרטי נאור אינו יכול להרשות לעצמו לגדל אזרחים המחונכים על שלילת הראציונליות והביקורת.

בברכה

דעת – אמת

אין לי מושג, על איזו אמנה אתם מדברים, אבל סבורני שאתם חכמים מספיק כדי להבין, שאי-אפשר לקיים דמוקרטיה על-ידי שלילת חופש המצפון של חלק מהאזרחים או על-ידי שלילת זכותם להשתתף בהכרעות שלטוניות (הקובעות, בין היתר, לאן יופנה תקציב המדינה).

אגב, אין שום סיבה להמציא את הגלגל. דמוקרטיה הפכה לשיטה נפוצה כל-כך בעולם המערבי לא בשל "קבלת עול מצוותיה" על-ידי קבוצות גדולות של אנשים (שלמען האמת, מעולם לא התעניינו ברצינות בדברים שכאלה) אלא מפני שזוהי השיטה המתאימה ביותר על-מנת לשמר ולפתח מבנה כלכלי מסוים, והמבנה הזה, בתורו, התגלה דווקא כמוצלח ביותר מכל האפשרויות הקיימות. בישראל, המבנה הזה קיים; השאלה היא, איך לשמר ולפתח אותו. מכאן, ש"בעיית החרדים" תיפתר לא על-ידי כפייה ערכית אלא על-ידי שילובם במערכת הכלכלית. אבל זהו כבר נושא אחר לגמרי; ובהקשר הנוכחי אין לי אלא להעיר על היהירות שבהצגה חוזרת ונשנית של עמדותיכם בלבד כ"נאורות" ובטענה כאילו "הציבור הנאור" לבדו (משמע, הציבור המסכים עם עמדותיכם) הוא שיקבע את גורלה של מדינת ישראל בכלל ושל מערכות החינוך השונות בפרט.

כצל"ה

שלום

נראה שחלה אצלך חוסר הבנה בדברינו וראוי להסבירם.

איננו מתכוונים לשלול השתתפותם של אזרחים דתיים כחלק מההכרעות השלטוניות, ולזכותם ייאמר שהם דיי דבקים באידאולגיה שלהם, ולמענה הם נאבקים ונלחמים.

דברינו מכוונים כלפי אזרחים שהשקפת עולמם היא נאורה (דברינו בשבח הנאורות, היא על פי תפיסתנו והבנתנו את הערכים הרצויים לקיום חברה מתוקנת ומאושרת, ואין בה יהירות אלא הכרעה גרידא). וטענתנו היא כלפי התומכים (חילונים) בחשיבה ביקורתית ובמתן כלים לאזרחים לעמוד ברשות עצמם (כלכלית וערכית): כיצד הם מספקים משאבים כספיים לקהילות לא מבוטלות המתנגדות לערכי היסוד שלהם?

כשם שראש הממשלה לא מעלה בדעתו להקים קואלציה יחד עם מפלגות התובעות את ארץ ישראל השלמה ולספק להם תקציבים להקמת התנחלויות ,משום שמשנתו המדינית הפוכה, כך הוא צריך להתנגד לצרף מפלגות המתנגדות להשכלה, ולחשיבה ביקורתית ולא לספק להם תקציבים.

וכי יעלה על דעתך לטעון שממשלה שאינה נותנת תקציבים לקבוצות מתנחלים היא שלילת חופש הביטוי? שלילת חופש הדת והמצפון? או שלילת זכותם להשתתף בהכרעות שלטוניות? או שתאמר זוהי הכרעה דמוקרטית לגיטמית.

בברכה

דעת – אמת