שלום אלי,

אצטט עבורך כמה קטעים רלוונטים מספרי "הדת קמה על יוצריה" מתוך הפרק " לא אחינו הוא" – מעמד החילוני על פי ההלכה.

" אחת מהתופעות הלולייניות המרתקות של אנשי הדת היא החרבת עולם ישן והתנגדות לחדש. עם מציאות פרדוקסאלית זו, מתמודדת הקהילה האורתודוקסית. וכאן השאלה כיצד מתמודדת האורתודוקסיה עם הסתירה שבין ההלכה "הנצחית" לדבריה, לבין המציאות המשתנה? היא משנה את ההלכה ושומרת על נצחיותה. וזה יתרונה של הדת, שמטבעה היא סובלת סתירות ופרדוקסים.

מעמדו של החילוני בהלכה מהווה דוגמה מאלפת ליחס דו משמעי כזה. החילוני מהווה דמות בעלת פיצול אישיות. מחד הוא מומר להכעיס ודינו כגוי, ומאידך הוא תינוק שנשבה.

החילוני עונה לכל הקריטריונים ההלכתיים לדונו ככופר ואפיקורס: הוא חושב ומבין באופן מודע והכרתי שכל כתבי הקודש וההלכה יצירה אנושית ולא פרי התגלות אלוהית; הוא יודע כי אין לנו שום מידע מאלוהים על רצונו מאתנו בני האדם, ובאופן מעשי אינו מקיים תורה ומצוות. וחלק מהמצוות הן בעיניו פולחן שאינו תואם את רוח הזמן והמקום. על כן בהגדרת ההלכה האורתודוקסית, הוא גם אפיקורס, גם כופר וגם מומר.

וכדי לחזק דבריי אצטט את 'החזון אי"ש' המגדיר כופר כל מי שאינו מאמין במשנה ובתלמוד ואינו חי לפיה" (חזו"א, חלק יורה דעה,הלכות שחיטה, סימן ב, אות יח).

להלכה החילוני אינו מצטרף למניין – תפילה בציבור תיתכן רק אם יש לכל הפחות עשרה אנשים, גברים, שומרי תורה ומצוות. אבל החילונים, מחללי השבת והכופרים בהשקפה שהתורה נכתבה על ידי אלוהים, אינם בכלל מניין עשרה אנשים כדי להחשיבם כתפילה בציבור. כך נפסק (משנה ברורה, סימן נה, בסעיפים מו-מז): "מומר לעבודת גלולים [אלילים] או לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם [כגוי] ואינו מצטרף… וכת הנקרא קראים אינם מצטרפין לעשרה שאינם מודים בתורה שבעל פה. וכל מי שהוא כופר בתורה שבעל פה אין מצטרף לכל דבר שבקדושה (כלומר לכל הלכה הדורשת עשרה אנשים)".

אף על-פי כן, הדתיים בימינו רוצים בכל מאודם לדמיין שהחילונים הם בעצם מאמינים שהיצר מבלבלם אך בנשמתם פנימה ניצוץ האמונה בוער בהם. לכן הם לא יפשפשו אם החילוני אפיקורס וגם אם יצהיר בפניהם הם יבטלו הצהרתו במחי אמונה. הדבר יפה עד שלא הוכח אחרת. כלומר, אם החילוני ינהג באופן ברור כאתיאיסט מוצהר ולוחם חרות ושוויון – כפעילי דעת – אמת – הרי שהם לא יצרםו אותם למניין.

כדוגמת ישראל סגל שהרב אלישיב הורה לא לשבת עליו שבעה.

אם תרצה לבחון את הדבר, הופע בפניהם שוב עם קונטרסים של דעת-אמת ואמור להם שאתה חבר עמותה ותשמח לדון עמם בנושאים אלה. ספר לנו את תגובתם.

בברכה

דעת – אמת

השאלה צריכה להיות הפוכה : מה גרם לך להסכים? הרי בכך שאתה משלים מניין אתה 'מודה' למעשה שיש טעם בפעולה הזאת ושיש בהכרח ממש בדת היהודית. כך שמבחינת היהודי הדתי כשאתה מניח תפילין, מצטרף למניין או עושה קידוש אתה בעצם מודה שהבעיה היא אצלך שאינך חרוץ מספיק או ממושמע מספיק כדי להיות דתי ולקיים את כל המצוות.

תמיד התפלאתי על אנשים שעוצרים להניח תפילין בדוכנים של חב"ד (כמובן שמדובר בחילונים כי אחרת היו כבר מניחים תפילין בבוקר בביתם) הרי ממה נפשך – אם צריך להניח תפילין אז צריך לקיים את כל המצוות והאדם מודה בפרהסיה שהיום בבוקר לא הניח תפילין כנדרש וכמתחייב מכך, אם לא צריך להניח תפילין למה הוא בכל זאת עוצר בדוכן כדי לכרוך רצועות עור בהמה על זרועו ולמלמל טקסטים חסרי משמעות?

את ההיגיון של חב"ד אני מבין מצויין, מבחינתם עוד חילוני הודה הרגע שהדת היהודית היא אמיתית והוא פשוט עצלן ומפונק מדי בשביל לנהוג כמתחייב מזה – להבדיל מהם, אנשי חב"ד דבר שגם מאדיר אותם אישית כאנשים חרוצים ובעלי משמעת עצמית.

עדו

לעידו

אין בכך שום "הודאה" . מדובר באנשים שאני מקיים עימם שכנות טובה , מנהל איתם ויכוחים עזים ( נעזר מאד באתר דעת אמת ) , הם יודעים שאני כופר ואפיקורוס – ומבחינתי , אין שום משמעות לעובדה ש"עשיתי להם טובה" והשלמתי מניין .

אגב , אני חוזר בשאלה .

אלי כהן

ברשותך אלי אתן דוגמה קצת גסה, בחורה שסיפרה בראיון לעיתון על אונס שעברה אחרי שהתמסרה לבחור מרצונה והוא בעקבות חוסר העכבות שלה הביא לדירה את חברו הטוב כדי ש'תעשה גם לו טובה' .

זה מה שקורה למי שבוטחת ומתמסרת למי שאיננו ראוי, מה שהיא חשבה לעצמה ומה שהוא חשב היו שני דברים שונים . חבר שלי הוא חוזר בתשובה ואיש שמאל, שנים ארוכות הוא הלך ללא כיפה כי לא רצה שיתייגו אותו מיד כימני . נכון, אין שום הצהרה פוליטית בחבישת כיפה אלא דתית בלבד אבל זה מה שהבינו הסובבים אותו . אתה אלי ,חושב לעצמך דבר אחד בראשך ועושה מעשה מסויים שיש לו מבחינתך פירוש אחד, אבל מהצד השני זה מתקבל כהודאה בתבוסה , כל דבריך הנכוחים הופכים לחסרי משמעות אם בסוף אתה מבצע טקס שכל תכליתו היא דתית בלבד (להבדיל ממתן צדקה או עריכת סדר פסח , הראשון סתם מעשה הגון והשני למרות שהוא טקס דתי נעשה מסיבות תרבותיות אצל לא מעט יהודים). אותו חבר שהזכרתי חיפש פעם מסעדה כשרה בחו"ל ושמח מאד כשראה מסעדה בודהיסטית שמגישה רק אוכל צמחוני, אבל כשראה שכל סעודה במסעדה הזאת מוקדשת לכבודו של איזה הארי קרישנה נאלץ לעזוב בצער, אסור לו כדתי להשתתף בפולחן של דתות אחרות.

עדו

יש הבדל בין מומר, כופר, תינוק שנשבה, חילוני – לאדם שמנסה להמיר יהודי מדתו – את האחרון, יש מצווה להורגו.

יהודי