תוכן:  

שלום אלי

אחת התשוקות הגדולות של האדם משחר ההיסטוריה עד היום הוא הרצון העז לאמונה. אפשר לומר שלא פגשתי נטיית לב או חוסר אובייקטיביות גודלה יותר מאשר אדם הזקוק לאמונה. דיי אם תתבונן בתגובות מצד הרבנים על טיעוני "דעת אמת" תגלה שאמונתם שיבשה את תבונתם.

רצוני לומר, שכל אדם יש לו נטיות לב, רצונות ותשוקות, ועליו להתבונן 'מהי הדרך הישרה שיבור לו האדם'.

כל מי שאוסר מבניו ותלמידיו הבוגרים לחקור ולשאול מעיד על עצמו שאורחות חייו נשענים על משענת קנה רצוץ, קנה זה הוא ההטפה באמונה עוורת כאמונה הראויה והתמימה לפני האלהים. מנהג נילוז זה רווח הוא בכתות הסגורות שנועלות דלתותיהן מפני המדע , המחקר והקידמה.

אך דע לך שהיו רבנים שאף חייבו את המחקר, הרב סעדיה גאון כתב בהקדמה לספרו "אמונות ודעות" : "אנחנו קהל בני ישראל חוקרים ומעיינים", וכך גם דעתו של רבינו בחיי "חובות הלבבות" (שער א – שער היחוד פרק ג) .

"והמתעלם מחקר, הרי זה מגונה ונחשב מן המקצרים בחכמה ובמעשה, והוא דומה לחולה, שהוא בקי בחליו ובדרך רפואתו, סמך על רופא שמרפא אותו בכמה מיני רפואות, והוא מתעצל לעיין בחכמתו וסברתו ברפואות הרופא, לדעת, אם הוא מתעסק בעניניו על דרך נכונה אם לא".

בברכה

דעת אמת

תוכן:   אם כבר נכנסת לאקטואליות מחקר האדם, אני חושב שתצטרך להודות שנושא זה לא כ"כ ישרת את מטרותיך.

אתה אומר שגדול כח המשיכה לאמונה, עד כדי עיוות השכל הישר, ואני שואל למה? הרי האמונה דורשת מהאדם לשעבד את כל חירותו לאיזשהו דבר נעלם? אם השכל הישר והפשוט אינו מאמין אז איך הצליחה האמונה להגיע לרוב (כמדומה) בשנות האלפיים? קשה מאוד לומר שההמון (אפי' לא המלומדים) כ"כ טיפש, שיעשה כ"כ רעה לעצמו, תוכל לענות זה כסף אבל זו בדיחה, יש גבול לכוחה.

כנראה שתצטרך לענות שמשתלם לאדם (הפנאט) להשתעבד העיקר שיזכה ל'צומי' מאיזשהו כח כביר ונעלם, (או כל התנסחות דומה), זה נכון אבל בשביל זה צריך איזשהו בסיס שיהיה מי שיתן זאת.

סוף כל סוף תצטרך לומר (לפי דעתך שאין בכח השכל להוכיח את האמונה) שיש משהו פנימי-רוחני באדם שאומר יש אלוקים, רק כח כזה יכול לאזן משהו כנגד הרצון הברור לחירות נפשית ופיזית של איש הישר בעיניו יעשה, אין הסבר אחר, ועכשיו צריך המדע לקום להילחם במשהו הפנימי הזה, ולהדחיק בכח ה'שכל' את כח הרגשה פנימית זאת. ולכן הצלחתו חלקית. (דוגמא שודאי תסכים לה: הבחירה היא הרגשה פנימית, ורק המדענים מסוגלים לשקר בעצמם ולומר שזאת אשליה).

בדבר הרצון למנוע חקירה באמונה, כנ"ל יש חשש שהתאוות יטו את התוצאות, והראיה שישנם היום כופרים בעולם, שאין הסבר לכפירתם אם לא תאוותם כנ"ל, לכן אני שביררתי את הנושא היטב לדעתי, לא ארצה שבניי יתחילו מהתחלה, בפרט בשנות הבחרות שבהם התאוות גוברות מחד גיסא ומאידך גיסא היהדות עדיין לא הובררה, וכחרם הרשב"א עד גיל עשרים וחמש, ואז לרוב די בהבנת החכמה העל טבעית של התורה כדי להוכיחה.

הארכתי מדיי, אודה לך מאוד אם לא תמנע אור מתגובתי.

דוד

תוכן:   שלום דוד

המשהו הפנימי באדם הוא הוא "היצר הרע" המשבש את דעתו, בדיוק כמו אותו כוח פנימי לקנאה שמעביר דעתו של אדם, כיוצא בו הכח הפנימי של תאוות נשים וכסף. אלא שהרצון לאמונה הוא הקשה מכולם, הוא שגרם לנסיגה בתקופת ימי הביניים מהתבונה והרציונליות. יצר, תשוקה וצורך לאמונה גרם לאנשים לאסור על עצמם איסורים שונים ומשונים. צא וראה את החוזרים בתשובה , בטרם ראו צורת דף תלמוד וכבר מתעטפים בטלית ושביס.

ולשיטתך, כיצד אתה מסביר את תופעת ההתפשטות של הנצרות בתקופת שלטון האימפריה הרומית, תקופה בה האנשים חיו בחופש ודרור עם מתירנות והוללות? האם לדעתך השכל הישר היה שותף להתפשטות זו? אביא בפניך שני מקורות "ליצר הרע", לתשוקה, הצורך והרצון העז לאמונה.

זיגמונד פרויד בספרו "התרבות והדת" כתב כך: "חוסר הישע של האדם נותר בעינו, ועמו נותרים גם כיסופיו לאב ולאלים" .מקור שני מהטקסטים שאתה מעריכם ומחשיבם, התלמוד הבבלי (סנהדרין קב ע"ב) שם נאמר שמלכי ישראל – כמו מנשה – נהרו לעבודה זרה מתוך תשוקה עזה, למרות היותם בקיאים ברזי ההלכה. ואם חכמי בבל היו חיים בתקופת המלכים אף הם היו רצים ומזדנבים אחרי שיפולי הגלימה של הנוהרים אחרי עבודה זרה.

בברכה

דעת אמת