תוכן:   שלום רונן

נראה שערבבת כאן מין בשאינו מינו. "שיטת רבדים" היא שיטה ללימוד תורה שבעל פה.

פרי יוזמתו של הרב פרופ' מאיר שמחה פלדבלום ז"ל, , שימש כראש ישיבה ולאחר מכן כמרצה במחלקה לתלמוד בבר אילן. המנהל הנוכחי של התכנית, תלמידו הרב ד"ר פינחס הימן, (http://www.talmud-revadim.co.il( ואילו דעת – אמת סוברת שאמוראים שיבשו וסירסו את המשנה על פי שיקול דעתם, וטענה זו אינה קשורה לשיטת לימוד כזאת או אחרת.

אם יש לך אפשרות ליצור קשר עם ד"ר פינחס הימן נשמח לקבל תגובתו.

בברכה

דעת – אמת

תוכן:   שלום, אני מצטער שלקח לי זמן להשיב, הייתי בישיבה ולא היה לי פנאי לשבת מול המחשב .

לצערי לא הצלחתי ליצור קשר עם ד"ר פנחס הימן, אך עיינתי באתר של 'תלמוד רבדים' ושם אף מצאתי סמך לדברי, שבאמת אין פשט המשנה כפירוש האמוראים אלא שהם ניסו לעגן את מסורת ההלכה שכבר היתה נקוטה בידם (מברייתות שלא נכנסו לתלמוד או מסורות תנאיות בבליות שונות) למשנה, אף ע"י הוצאתה מפשוטה ובלבד שלא לחלוק עליה, וזאת משום כבודה של המשנה שהתקבלה בכל ישראל, ועיין תוד"ה: אילימא רבי יהודה(בברכות ט"ו:),ותוד"ה: לעולם אימא לך(שבת ל"ז).

רונן

תוכן:   שלום רונן

עיין היטב במאמר : "מהו אתרוג מהו הדס" שם הבאנו דוגמה לפירוש מוזר של אמורא את המשנה.

המשנה כותבת : "בהמה דקה" והאמורא מפרש שהכוונה לבהמה גסה וכשנשאל הרי כתוב : "דקה" השיב: "דדייקא באוכלא" כלומר לועסת היטב את המזון. הרי לך שהאמוראים לא בחלו מעיוות הכתוב וסירוסו אף במקרים שאינם קיום המסורת והראייה שפרשנותו הופרכה.

בברכה

דעת – אמת

תוכן:   ראשית, קשה לי להאמין (וכנראה רק לי, כמאמין), שרב הונא בסוגיה הנ"ל יאמר דבר הפוך מכוונתה המקורית של המשנה מעצמו, אילולי היו לו מסורות הלכתיות שונות (ואפילו אם לא קיבלו חכמים מסורות אלו). שנית, מסקנת הגמרא שם "קשיא", לא באה להגיד דבר מלבד זה שאי-אפשר, בשום פנים, ליישב את שיטת רב הונא עם המשנה. אין זה אומר חלילה שרב הונא טעה בפירוש המשנה, אלא רב הונא, כשאמר את דבריו, לא אמרם בהקשר של המשנה אלא כדין בפני עצמו, והגמרא אח"כ השוותה ביניהם והראתה מהמשנה סתירה ברורה לדבריו של רב הונא, מעתה אל תאמר 'טעה בפירושו' אלא 'נדחתה שיטתו', כי במקרה זה, העדיפה הגמרא את מסורת המשנה על מסורתו של רב הונא. אמת הוא שיתכן הדבר מפני שלא הצליחו העגן את דבריו במשנה, אך דבר מלמדינו שחכמי התלמוד, באופן שיטתי, מבכרים את מסורת משניותיו של רבי, וכן תמיד (כמעט), הלכה כב"ה ולא כב"ש, כרב ולא כשמואל, כרבא ולא כאביי, לא מפני שתמיד אלה מנצחים את אלה בסברות, אלא מכיון שמסורת ההלכה דוחה באופן שיטתי אסכולה אחת מול אסכולה אחרת. שתי האסכולות שונות באופן מהותי אחת מהשניה (תפיסת עולם, השקפה הלכתית) וכדברי הגמרא:'אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כב"ה…מפני שנוחין ועלובין…'

רונן

תוכן:   שלום רונן

דרכם של אנשי האמונה לייחס לרבותיהם ולמנהיגיהם דברי חכמה והגות מה שהם עצמם לא התכוונו ואף הודו בפירוש שטועים הם. (רמזת לעמדה זו באומרך: "וכנראה רק לי כמאמין").

אציג בפניך אמירותיהם של הרבנים שלא חששו להודות בטעותם או בחוסר ידיעתם:

"פעמים שלא היו בקיאין בפסוקים" (תוספות, בבא בתרא קיג ע"א).

"מדבריו של בריבי ניכר שאינו בקי בתרנגולין" (חולין נז ע"א).

רב פפא הלך לביתו של רב הונא בנו של רב איקא, הביאו לפניו בשמים, שמן והדס. רב פפא בירך על ההדס ולאחר מכן בירך על השמן. שאלו אותו: והלא הלכה שצריך לברך על השמן תחילה, השיבם רב פפא דבר שקר כדי להינצל מבושה: ' כך אמר רבא הלכה שצריך לברך על ההדס תחילה כדעת בית הלל' אף על פי שרבא לעולם לא אמר כך. (ברכות מג ע"ב).

הרי לך שמודים הם בפה מלא שאינם בקיאים בפסוקים ולא באנטומיה של התרנגולים ואף שגו בפסק הלכה. ללמדך שחכמי התלמוד בני אדם בשר ודם המה, משקרים כדי לא להתבייש ושוכחים פסוקים מפורשים.

בברכה

דעת – אמת