שלום דויד,

הראב"ד עצמו מקבל את אי גשמיות האלוהים אך טוען שהמאמין באלוהים גשמי אינו כופר ומין. (כמה משעשעים המאמינים המתווכחים בהגדרת אלוהים שהם עצמם המציאו ובדו מלבם).

מה שחשוב לדעת, שאלוהי חכמי התלמוד היה גשמי. כפי שבארנו במאמר "גופו של אלוהים". חז"ל לא הבהירו שאסור לחשוב שאלוהים גשמי, כפי שעשה הרמב"ם, ההפך הם התייחסו אל אלוהיהם כישות גשמית מחוץ לעולם המנהיגה אותו ומפקחת עליו.

וכן העיד ר' ידעיה בן אברהם שחי בצרפת במאה ה-13 למנינם ומובא בתשובות הרשב"א חלק א' תשובה תיח: "כי מן הדברים המפורסמים מאד התפשט ההגשמה בדורות הקדמונים כמעט בכל גלות ישראל מיום גלות הארץ". וכן כתוב בצוואה המיוחסת להרמב"ם (אגרות קושטא, רעז, דף טו) על אנשי צרפת: "ובשומם הבורא יתברך מדרס לשונם בספרם ובזכרם הבורא יתברך בכל שעה באותם הדברים המגשימים הבורא יתברך".

ואל תחשוב שיש נפקותא בין אלוהים גשמי לאלוהים אינו גשמי אלה גם אלה מדמיינים שהוא ציווה חוקים ומשפטים, ההלכה היא העיקר ואילו הגדרת האלוהים חסרת רלוונטיות.

הדבר דומה למחלוקת הנוצרים האם ישו והאב הם ישות אחת או שתי ישויות, אף שהם הרגו זה את זה על הגדרת השילוש "הקדוש", אך למעשה אין הבדל בין ההוזים.

לצורך ההמחשה, מדוע אין הבדל בין אלוהי הרמב"ם לאלוהי חז"ל.

לדעת המאמינים הפיקציה שבדו מליבם כועסת. ומתי כעסה קטלני?

בשלוש השעות הראשונות של היום (בבוקר), אלוהים כועס. וזמן כעסו הוא "רגע".

אפילו ניתן לכוון את זמן כעסו כאשר כרבולת התרנגול מלבינה. מעשה בר' יהושע בן לוי ששכנו ציערו. לקח ר' יהושוע תרנגול והמתין שתחוויר כרבולתו כדי לתזמן את קללתו לזמן כעסו של אלהים (ברכות ז ע"א).

וכי מה ההבדל אם אלוהים גשמי כועס או אלוהים חסר צורה וחומר כועס? [מכחישי גוף האלוהים יטענו שלא באמת שהוא כועס אלא שבני האדם חושבים שהוא כועס, ואנו נשיבם וכי מה חשובה "האמת האלוהית" חשובה תפיסת האדם את המציאות האלוהית]

בברכה

דעת – אמת