21 שנים • Anon כפי שאני מבין הנחת הבסיס של המאמר היא שהאמונה הדתית היא עניין של אמונה ולא של מדע או סיבות לוגיות. חשבתי רבות על נושא זה ומחשבותיי כעת על הסוגיה הם כדלקמן: כל סטודנט שלומד מתמטיקה יודע היטב שכל הנחת יסוד אפשר ליחסה לדברים שונים. אבל אי אפשר להוכיח את הנחת היסוד עצמה אלא צריך לקבלה כאקסיומה. במילים אחרות , יש הגיון לומר שבאופן לוגי A מוכיח את B אך אינו יכול לומר לך ש B באופן אבסולוטי אמת. דוגמא חשובה היא עצמאות של גאומטריה אוקלידית על עקרונות אוקלידיות שאינם נכונים אבסולוטית. באופן דומה אני רוצה לטעון שכל ידיעה יכולים להבין אותה כאקסיומה שהובילה את זה לשם. זה נכון גם לגבי הדת וגם לגבי האמונה המדעית. המדע חייב להניח למשל הנחות לוגיות. כדי לסובב את הדברים אתה יכול ל"הוכיח" כל מסקנה שאתה רוצה, בזמן שאתה מניח את האקסיומה הנכונה. זה בודאי טריוויאלי ושטחי מכיוון שאתה יכול לקחת את המסקנה עצמה כאקסיומה.
כשזה הבסיס אני לא מבין למה חוסר הוכחה אמונית הוא מקור לביקורת האמת, זה כל הבסיס של האמונה.
אדם
צוות
יש כאן קצת בלבול וערבוב בין שני תחומים – אמונה ותבונה – בפרשת "וארא" כתבנו במפורש שעניין האמונה אינו קשור לתבונה, ולכן גם אינו ניתן לביקורת תבונית [אם כי עדיין אפשר לבקרו מבחינה ערכית]. וכל טענותינו הם לא על הנחות היסוד האמוניות, אלא על כשל לוגי או כשל עובדתי במסקנות שהוסקו מתוך ההנחות. צריך לזכור שאנו כבני אדם אנוסים לחשוב על פי התבונה, וגם בתוך המערכת האמונית מתערבבת פעמים רבות חשיבה תבונית ואליהם ועליהם אנו מתיחסים.
לדוגמא: הנחת היסוד של מאמיני הדת שחכמי התלמוד "רוח הקודש" מדברת מתוך גרונם. הנחת יסוד נוספת, שכינה אינה טועה במציאות הטבעית. מסקנה כל דברי חכמים בתלמוד נכונים במדע. ואנו מביאים שחכמי התלמוד שגו במציאות הטבעית, משמע – על פי אותם הנחות יסוד קודמות – לא שכינה דיברה מגרונם אלא בדו זאת מליבם. כלומר יצירה אנושית היא.
עיין בתשובתנו לשאלת "המדע המודרני נובע מתוך בורות".
בברכה
דעת אמת