עכשיו שווה בנפשך את תפיסת המציאות של האדם הדתי, חינוך טוטלי לקיום מציאות של יהוה, בעודן תינוקות של בית רבן, ובלעדי קיומו של יהוה אין קיום כלל – הוא הכל והכל בו – "יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (דברים, ד; 35).

"ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה" (חולין ז ע"ב).

רעיונות הבל אלו מטמיעים בנפשות התינוקות בעודן נייר חלק וכספוג חדש הקולט כל דבר שמטמיעים בו. והלא האדם תופש את עולמו על-פי הרשמים שקלט מניסיונו או מדברים ששמע. כל האידיאות שאנחנו ממשיגים מניסיוננו בא – והם, הדתיים, מקבעים "רישומים" אלו עד שהופכים בעיניהם למציאות ממשית.

הנה הדברים ברורים כשמש, אם אין קיום לשום חומר ללא יהוה, ואין אדם יכול להניע אצבעותיו לולא עזרה מיהוה קל וחומר שאינו יכול לקום בבוקר בלעדיו.

אלה הם פני הדברים העצובים והמדאיגים. מדינת ישראל מתקצבת יותר משליש מילדי כיתות א' שיהיו חיילים לצבא יהוה. כלומר, חיילים מתוכנתים, שקשה יהיה לשחרר אותם מהבסיס האידיאי שספגו בבתי הספר החרדיים. לכן כל טענה ודיון שיהיה לך עמהם זכור את "המקום" שהם נמצאים. כאילו יהוה הוא הכל והכל בו ואין עוד מלבדו.

וזו משימה קשה מנשוא לשחרר אדם מ"הכתמים" שנפשו הפנימה ועיצבה בעודו דף חלק.

ויתירה מכך, מציאות הזויה זו מקבלת גושפנקא ממסדית ומהחברה.

זו המציאות שעלינו, אנשי התבונה וההומניסטים, להתמודד פן ירבו עלינו ויכפו עלינו לקבל את "המציאות" שעיצבו בנפשם.

בברכה

דעת – אמת