שלום יוסי,

האדם עצמו משתנה בתודעתו מתקופה לתקופה. ומטבע הדברים "אלוהיו" משתנה ולובש צורה בהתאם לתודעתו.

בתקופה המיתולוגית כשבני ישראל "יצאו" ממצרים האדם חשב בציורים ובסמלים ורק בתקופה מאוחרת התחיל לחשוב במושגים [ בתולדות הפילוסופיה, תקומתה וראשיתה של הפילוסופיה מתאלס הפילוסוף, המאה השישית לפנה"ס, משום שהוא הראשון שהתחיל לחשוב במושגים ולא בציורים].

בתקופה שבני ישראל בנו בית לאלוהיהם הם חשבו בציורים ובסמלים לכן "אלוהי אברהם יצחק ויעקב" היה זקוק לבית. היו לו תכונות אנושיות וכדי שימחל לחוטאים היה זקוק "לריח ניחוח".

לאחר חורבן בית שני – הפיזי והתודעתי – אין צורך בבית לאלוהים אלא אלוהים יכול לשכון בכל מקום שיתקהלו בו עשרה אנשים; בית – כנסת.

מתקופת הרמב"ם אלוהים קיבל צורה פילוסופית והוא נמצא בלב האדם בכל מקום.

עד כדי כך התודעה משתנה מדור לדור שבזמננו מי שיחשוב מחשבות ציוריות וסימליות על יהוה לכופר ואפיקורס יחשב.

רצוני לומר, שבתודעת ההמון "אלוהים" הגיע לשידרוג מופשט עד שאסור לגלגל הרהור מחשבתי בהכרת האלוהים אלא די להכיר בקיומו.

משמע, ההמון יכול לעשות את ההפרדה בין "אלוהי הממסד" לאלוהי הפרט.

מעתה, ניהול החברה יבוא מהאדם עצמו ללא התערבות אלוהית, מכוח תבונתו ורצונו לחיות חיים תקינים ומאושרים. את אלוהיו, הבלתי מושג, ישמור בלבו פנימה.

תודעה זו היא שהביאה את ההמון להבין בצורך הפרדת אלוהי הממסד (הדת) מהמדינה.

והפרדת אלוהים מהמדע. המדינה והמדע שייכים לאדם – לתבונתו ולמצפונו – ללא שיריים אלוהיים וללא סיגים אליליים.

תהליך זה של התבגרות תודעת האדם, השלמה וקבלת המציאות כפי שתבונתו מכירה ולא דמיונו, תרמה ותתרום רבות לאושרו של האדם.

מדבריי אלה משתמע, שאין צורך בתקופתנו "להשתמש" באלוהים כדי לגרום להמון לציית ולהביא לסדר חברתי תקין ומשופר כפי שהיה בימים עברו.

האדם מסוגל לקבל אחריות לחייו!

נכון, שעדיין ההמון זקוק לאלוהים פרטי משלו ואינו מסוגל עדיין לקבל את מציאות קיומו והכרתו ללא פיקציה, אך זה אינו נוגע לסדר החברתי אלא לחיי הפרט.

אומנם, תהליך גסיסתו ומותו של אלוהים הולך וצובר תאוצה בקרב האינטלקטואלים. ויבוא יום וגם תודעת ההמון תשתנה. ומה שנחשב היום לאלוהי הפרט המקונן בלב היחיד יהפוך אף הוא למיתולוגיה.

לגבי שאלתך: " האם לא כדאי לשמר להמון את האלוהים".

אם כוונתך לשמר את אלוהים, כלומר להשתמש בו כקרדום לציות ולסדר חברתי, הרי שאני מתנגד לכך בכל תוקף. אל לאלוהיי ההמון להתערב בסדר החברתי. מה שהיה נכון לפנים רע בהווה.

אם כוונתך לאלוהי האדם הפרטי כדי שישרוד את קיומו הבלתי נתפס וישתעשע עמו כפי דמיונו ורוחו הרי שההמון ישמר אותו על-פי הכרתו ורצונו.

נ.ב שפינוזה הוא אתיאיסט! שמושו באלוהים הוא שימוש לשוני גרידא, נוח להגדרת קיום המציאות – הטבע – הפיזית והרוחנית ששניהם חד המה.

בברכה

דעת – אמת

ירון..אתה באמת מאמין שאפשר לנהל חברה אתאיסטית ללא אלוהים??אוליי זה יחזיק מעמד זמן מסויים אבל מספיק לראות מה שקורא בעולם עיין ערך קמבודיה..ולהבין לאיזה תוהו ובוהו אנו נגיע….

בברכה יוסי

שלום יוסי,

לא רק שאפשר אלא אין בלתו.

הדתות המתימרות, ברוב חציפותם, להציג את האמת האבסולוטית אינן יכולות ולא רוצות להיות סובלניות לדעות אחרות. לדעתם אין דעה אחרת, אין לגיטמיות לאחר כי מה שהוא אינו הם אינו אלא שקר והבל.

ומדוע אתה מתפלא?

המדינות המערביות – שהפרידו את הדת מהמדינה, כלומר חוקיהם על בסיס הומני אתיאיסטי – מנהלות אורח חיים חברתי מרשים למדיי; חירות האדם, שוויון, חופש ביטוי ללא הבחנה בין אדם לאדם יהיה אשר יהיה. וכי דברים קטנים הם בעינך?

ואשאל אותך שאלה; מתי תלך לישון בשקט, כשפצצה גרעינית בידי מדינה תאוקרטית או בידי מדינה דמוקרטית על בסיס אתיאיסטי? (שאלה רטורית כמובן אני מקווה שגם מבחינתך).

שנה טובה,

ירון