תוכן:   שלום עומר

אנו נביא דוגמה מהתנ"ך להראותך, שבתקופת המקרא, אלהים לא שימש כפונקציה בטוחה שאפשר לסמוך עליה. ראה כיצד אלוהים משטה בדורשיו, לאחר פרשת "פילגש בגיבעה" רצו בני ישראל להילחם עם בני שבט בנימין. לפני צאתם למלחמה שאלו את אלוהים אם כדאי לצאת למלחמה נגד בנימין, ואלוהים השיבם "עלו אליו". שמעו לאלהים יצאו למלחמה והפסידו ,הנה כך כתוב:

"וַיַּעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' עַד הָעֶרֶב וַיִּשְׁאֲלוּ בַה' לֵאמֹר הַאוֹסִיף לָגֶשֶׁת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן אָחִי? וַיֹּאמֶר ה' עֲלוּ אֵלָיו… וַיֵּצֵא בִנְיָמִן …וַיַּשְׁחִיתוּ בִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד שְׁמֹנַת עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ" (שופטים, כ; 23-25).

ואם תתמה: כיצד הסבירו זאת, בדורות מאוחרים לתקופת המקרא, בה אלהים מתפקד כמבטיח ומקיים?

השיבו חז"ל בשתי אפשרויות:

א. ה', הכתוב בפרשה זו, אינו מתיחס לה' אלוהי ישראל.

ב. אלהים אמר "עלו" אך לא אמר "עלו והצליחו" (שבועות לה ע"ב)

הדבר ברור לכל בר דעת שבשיטת פרשנות מעין זו אין מקום לדיון, כל מקום שנמצא שנבואה לא התקיימה יוכלו אנשי האמונה לטעון : ה' הכתוב בפרשה אינו אלוהי ישראל.

נ.ב: נשמח שתביא דוגמת נבואה שהתגשמה.

בברכה

דעת אמת