15 שנים • Anon ואז הוא ענה לי שמה שמקובל בימנו כספר תורה כשר נתקבע במנהג ככשר תורת ישראל היא מנהג שנתקבע ויש לו מעמד כאילו נתקבל בסיני
השאלה שלי האם הוא עונה נכון לפי הקרטיורנים האורטודוקסים הוא שגם לשיטתו הוא טועה ולכן גם לשיטת האורטודוקסיה אין שום טעם להחליף ספר אם יש טעות באות מאחר שכולם אינם הנוסח שנתקבל בסיני?
פלוני
צוות
דעה זו שפוסקי הלכה בסמכותם לקבוע הלכה כאילו ניתנה מסיני מקובלת היא בעולם האמונה/המשפט האורתודוכסי יהודי. ההלכה היהודית מנותקת מדעת מההיסטוריה הריאלית וכשהם אומרים "הלכה למשה מסיני" אין כוונתם שמבחינה היסטורית הלכה זו עברה איש מפי איש אלא זו קביעה הלכתית גרידא לתת לה תוקף ומעמד כאילו נאמרה בסיני.
דברים אלה כתבתי בפרשת בא.
תשובתו של התלמיד חכם, לגבי נוסח התורה המשובש, נכונה.
בדיוק כך השיב בעל גינת-ורדים (חלק או"ח כלל ב סימן ו), לאחר שהבין שנוסח התורה עבר גלגולים רבים וההכרעה היא שרירותית של בעלי המסורה. אצטט את הקטע מתוך המאמר "מגוון נוסחי התורה": ואלה דבריו של מחבר גינת-ורדים: "כלל העולה דמסתמא [מן הסתם] הסופרים שלפנינו, שטרחו הרבה במסורות ודקדקו בעניין החסרות והיתרות ומחלוקות שבספרים, [ו]כשהסכימו על עניין אחד, לא הסכימו אלא מפני שהלכו אחר רוב ספרים שראויים לילך בהם אחר הרוב על-פי התנאים שכתבו, ולכן תיקון ספרים שבידינו, שתיקנו לנו הראשונים, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, דיינינן ליה [אנו דנים אותו] כאילו הוא מקובל בידינו מסיני ".
איזו מילה נפלאה היא המילה "כאילו"! רפואה לכל מדווה, פתרון לכל סתירה ודבק לכל שברון.
באופן כללי ההלכה שמקורה "אלוהי" מטבעה סובלת סתירות כי אלוהים שמקורו מנפש האדם אינו חש בסתירות ופרדוקסים. ויתירה מכך, היות וההלכה הדתית מקור סמכותה נובע מאלוהים – מציאות השאובה מעולם הדמיון – אין פלא שההכרעות ההלכתיות מנותקות מזמן ומקום ופעמים שמתימרת לקבוע את המציאות הפיזית כפי שכתב החזון-איש בפירושו על שולחן ערוך, אורח חיים (לט, טו), שבפועל תלויה צמיחת הבתולים מחדש כן/לא בהחלטת בית-הדין לעבר כן/לא את השנה.
דוגמה נוספת לדבר – שההלכה סובלת סתירות – הוא שני פסקי הלכה הסותרים זו את זו ושניהן תקפים כוונתי להלכה של ברכת החמה המבוססת על לוח שנה תלמודי כשבפועל הלוח השנה היהודי מבוסס על אורך שנה אחר כפי שכתבתי "בקונטרס מספר שש" אביא קטע ממנו להמחשה: בשו"ת משאת בנימין להגאון בנימין אהרון ס' קא "וא"ת היאך עבדינן תרתי דסתרי אהדדי דלענין הברכה עבדינן כשמואל ולענין חשבון התקופות ועיבור השנים אנו סומכין על חשבון דרב אדא לאו קושיא היא דהכא נמי לענין חשבון השנים קימ"ל כר"א דאמר בתשרי נברא העולם ולענין התקופות קימ"ל כר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם עכ"ל ומה עשה? תירץ קושיא בכך שיש עוד קושיא. וכבר תמה הרש"ש "אבל בעניי לא הבינותי איך מחזיקים אנחנו החבל בשני ראשיו לתקופה מנינן כר' יהושוע ולמולד הלבנה כר' אליעזר" (ר"ה ח ע"א ) ותשובה לבלבול אין.
כך גם לגבי דיני טרפות.
בברכה
דעת – אמת
עמית הצדיק
ידוע לי שיש הלכה לגבי אדם שהלך במדבר והתבלבל לו חשבון הימים שיתחיל לספור שבעה ימים מהיום הנוכחי ואז ישמור שבת כהילכתה. כלומר, לא התאריך עצמו מקודש אלא המנוחה אחת לשבעה ימים היא שמקודשת ולא נורא כל כך אם תטעה ותגלה שנחת דווקא ביום רביעי.
גם כאן ניסו אנשים שפויים להכניס קצת היגיון בדברים, להודות שהתורה כפי שהיא לא ניתנה בדיוק כך מהשמיים וזה לא באמת משנה כי משנה הכוונה שמאחוריה ולא אם אות או מילה מסויימת צריכות להיות כך ולא אחרת אבל מייד קמו המאמינים בפאניקה ואמרו 'בסדר אבל מעכשיו זאת תורה אלוהית וכל מה שכתוב בה ניתן בסיני'. כך הם יכולים להמשיך להתייחס למילים הכתובות כאילו הן קדושות ולא להתייחס למשמעות שמאחורי הדברים לטוב ולרע וחבל. יש סיפור על מסילת רכבת ברוסיה שעושה עיקוף גדול באמצע השממה, זאת כי האצבע של הצאר גרמה לקפיצה בקו העיפרון כשהניח את הסרגל על המפה. מהנדס עם טיפת אומץ היה מבין את כוונת המתכנן המקורית ובונה מסילה ישרה, זאת גם האנלוגיה לגבי הדבקות היתרה בכתוב בתורה בכל מחיר.
עדו
מאת רבי שלמה גנצפריד זצ"ל,
כד, א:
אם נמצא בספר תורה פסול מחמת טעות, אם הוא טעות גמור, אין קורין בו, וצריכין להוציא ספר תורה אחר (ועיין לקמן סימן ע"ט סעיף י').
איזהו טעות גמור? כגון שיתר או חסר או נתחלף, אפילו אות אחת, ועל ידי זה משתנה הקריאה, כמו "תומים" – "תאומים", "מגרשיהן" –"מגרשיהם". ואף על פי שהפירוש הוא שווה, מכל מקום כיוון שהקריאה אינה שווה, הוי טעות גמור.
וכן אם הטעות הוא בעניין שיכולין לקרותו כמו שהיה צריך ליכתב, אלא שכתב בענין שמשתנה הפירוש על ידי זה, כגון בפרשת תרומה: "אמה וחצי רחבו", אם במקום "רחבו" נמצא כתוב "רחבה" בה"א, אף על פי שיכולים לקרות את הבי"ת בחולם, מכל מקום, כיוון שכאשר שהוא כתוב הוי טעות שמשתנה הפירוש, הוי גם כן טעות גמור.
אבל אם הטעות הוא בעניין שאינו משתנה לא הקריאה ולא הפירוש, כגון במקום שצריך להיות "אבותם" בוא"ו אחר הבי"ת נמצא בלא וא"ו, או בהיפוך, וכן אם במקום שצריך להיות מלא יו"ד שימושית, כגון "אבתיכם", נמצא חסר יו"ד, או בהיפוך, וכן כל כיוצא בזה, אין מוציאין ספר תורה אחר (לפי שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך שיאמר שהאחר יהיה יותר כשר).
אבל אם חסרה יו"ד שרשית, כגון "מה לך הגר אל תיראי", כתיב "תראי" בלא יו"ד אחר התי"ו, או "אל תירא אברם" כתיב "תרא", צריכין להוציא ספר תורה אחר.
ע"כ.
כלומר הספר תורה שלנו שההבדלים המקסימליים הם בחסרות ויתרות שלא משנים את הקריאה והמשמעות כשר כפי שציטטתי, כך שאין בעיה. לא צריך ללכת רחוק.