15 שנים • Anon ראשית רצוני להודות לך על העבודה החשובה והמעניינת שאתה עושה באתר זה. תשובותיך המנומקות והמלומדות, והידיעה שלך בהגות היהודית מרשימה בהיקפה וחריפותה.
ולשאלתי: כבני העם היהודי, ה"חופשיים", וכאן אני כולל כל יהודי, בין אם הוא חילוני או דתי, שחי את אורח חייו מתוך בחירה ומודעות ולא מתוך כפייה או שטיפת מוח, או כתוצאה מבורות. אנו יונקים את מקורותינו התרבותיים הן מהמקורות היהודיים והן מתרבות המערב. ולא בכדי מופיעות באתרך תמונותיהם של אפיקורוס והרמב"ם בכפיפה אחת. וכאן בדיוק הנקודה: האם אין לנו אחריות להעביר את הגחלת? אם נשאיר את היהדות בידי החרדים והימין הדתי, מי יכיר את הגותו של הרמב"ם? מי יכיר את סיפורי המקרא? מה יהיה עם המדרשים? התלמוד? אברבנאל, אבן עזרא, רש"י, ליבוביץ', מנדלסון, שפינוזה… הרי לא כל החילונים הם ביאליק או אחד העם, למעשה רוב החילונים (וכנראה רוב הדתיים) הם בורים גמורים במקורות היהודיים. האם אינך חושש שאם "ננצח" במערכה על שמירת תרבות המערב, נפסיד במערכה על שמירת תרבותנו היהודית? האם רצונך לחיות במדינה שיש בה "אח גדול" ואין בה מקראות גדולות? האם אינך מודאג ממצב החינוך היהודי בארץ? ואם אתה שותף לדאגתי, מה אפשר לעשות בנידון?
בתודה,
דובי
צוות
התרבות היהודית כלומר, ארון הספרים היהודי הוא חלק ממני/מאתנו. איני מרגיש נוח עם ניסוחך "אחריות להעברת הגחלת", משום שאיני מרגיש אחריות לשמירת גחלת אלא מרגיש צורך בהכרת התרבות המייחדת אותנו.
מתוך רצון זה כתבנו "באודתנו": "דעת אמת" (ד"א) פעיל מאז שנת 1998 כארגון ציבורי שמטרתו העיקרית היא חקירת התרבות היהודית הקלאסית והפצת גירסתה המדעית-הומניסטית. להשגת מטרה זו ביצעה ד"א שורה של פרוייקטים חינוכיים ותרבותיים שמשמעותם – פיתוח הבנה ופרשנות אקטואליות, מבוססות מבחינה היסטורית, של המורשת הדתית היהודית וקידומן בקרב החברה הישראלית. ד"א הגיע למסקנה שהמורשת היהודית הקלאסית, המדהימה בעושרה והמהווה את חלק הארי של התרבות היהודית, עוותה במזיד במשך תקופה ארוכה. כתוצאה מכך היא הפכה לכלי פוליטי בידיהם של פונדמנטליסטים-אינטרסנטים שאף טוענים לבעלות בלעדית עליה. בעשורים האחרונים מצבה של התרבות היהודית מתדרדר בהתמדה. כיום רק קומץ של אנשי אקדמיה ניצבים מול אלו המנצלים בגלוי את המורשת היהודית למטרותיהם הפוליטיות והחברתיות. לבד מכך שקולם של אקדמאים אלה נשמע רק בקושי, הפונדמנטליזם החל לחדור גם אל תוך האקדמיה עצמה".
ראה מה כתב ד"ר יגאל בן-נון, עוסק באפיגראפיה ובחקר ההיסטוריוגראפיה של המקרא אוניברסיטת פריס 8 , כתומך דעת-אמת:
"הציבור החילוני מרגיש לפעמים תסביך נחיתות מול אנשים דתיים להם הוא מייחס ידע רב במקורות היהדות. במציאות המצב שונה. קיימים אמנם ידענים אחדים בציבור החרדי, אך מספרם מועט. רוב תלמידי הישיבות משננים פרקים במשנה ובתלמוד ללא שום יחס ביקורתי-מחשבתי לתוכנם. מכתבי המקרא הם מתרחקים כמו מאש שעלולה לגרום להם לערער על אמונות פשטניות. בניגוד ליוצרי הספרות הרבנים לדורותיהם שנפתחו לידע ולמדע הכללי, החרדים של ימינו מתרחקים ממדעי היהדות ומסתגרים מפניהם. הידע בתחום מדעי המקרא והיהדות נחקר רובו ככולו בידי אנשים חילוניים. על אנשים, המתייחסים באופן רציונאלי למדע, לנהל עם הדתיים ויכוח ענייני על ההלכה היהודית באשר היא דת ועל נזקיה בתחומי החיים השונים. עמותת דעת אמת ומקימיה מנהלים זה זמן מה ויכוח מסוג זה עם חוגים חרדיים ודתיים. לימוד המקרא ומקורות היהדות במסגרות שונות רק יחזק את היסוד הרציונאלי-חילוני באוכלוסייה הישראלית למען הפרדה מכובדת של מוסדות הדת מן המדינה. דבר זה ישפר גם את תדמיתם של דתיים בעיני חילוניים.".
כל המתעסק בחקר התרבות היהודית יודע היטב שהחילונים הם מחזיקי ההיסטוריה. בלעדיהם לא היו על מדפי הספריות פילון האלכסנדרוני, יוסף בן מתיתיהו, ספרים חיצוניים, תגליות ארכיאולוגיות, המגילות הגנוזות, מטבעות בר-כוכבא וכאלה רבים ועצומים.
ולשאלתך מה אפשר לעשות בנידון?
החברה החילונית צריכה לחנך עצמה לגאווה ערכית. החילוניות ההומנית כאידיאולוגיה היא מהמשובחות שהגה האדם. דבר זה צריך לבוא לידי ביטוי באופן חזק במערכת החינוך ובאקלים החברתי המורחב: תקשורת, טקסים, חגים….
מתוך תחושת גאווה זו הטקסטים היהודיים ילמדו באופן טבעי, כדרכו של אדם להתחקות אחר שורשיו ותרבותו.
העיסוק בארון הספרים היהודי נמצא אך לא מוגש. הוא נשאר ליחידי סגולה במגדלי השן ואינו מופיע במרחב הציבורי. התחושה בקרב החילונים שהקול התרבותי נמצא כאילו אצל הדתיים בעוד המציאות הפוכה כפי שכתבתי לעיל. הסיבה לכך נובעת מתדמית ירודה של החילונים בעיני עצמם, את זה צריך לשנות כדי שהעיסוק בתרבותנו יבוא מתעצומות הנפש החילונית הגאה.
כתהליך ראשוני לתחושת אחריות תרבותית וגאווה ערכית יש להפריד דת מהמדינה.
בברכה
דעת – אמת
דובי