תוכן:   שלום

יתכן שאתה צודק, שיש בחורים כשקוראים את תלמודם נמצאים באקסטזה לימודית בתחושה שדברי קדושה הם קוראים. יתכן שזאת הסיבה שבחורי ישיבה מסוגלים ללמוד סוגיות שאינן רלוונטיות, להתפלפל בהם, לאבד אנרגייה אינטלקטואלית על מציאות לא קיימת. וזו תופעה מעניינת בסגולות נפש האדם שמסוגל לאורך זמן לקרוא טקסט מבלי לייחסו לחייו הראלים. בחור ישיבה שלומד דיני נזיקין, כמו אריה שאכל כבשה ברשות הרבים, האם חייב בעל האריה לשלם נזק שלם או חצי נזק (עיין בבא קמא טז ע"ב) אינו חושב לרגע: "מה זה נוגע לי" הרי אריה שיסתובב ברשות הרבים צריך מיד ללוכדו מחמת פיקוח נפש.

כיוצא בו לעינייני זימה שחז"ל נוקטים בפירושם.

וכאן אשאל אותך, כאדם שלומד בישיבה טקסטים תלמודיים: כיצד אתה קורא ומבין את פרשנות חז"ל הבאה:

בספר מלכים כתוב שלאחר שאחאב מלך ישראל מת: "וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ " (מלכים א , כב;38) ופירשו חז"ל את כוונת המילים "הזונות רחצו" , שרחצו את פסלי הזונות שהיו במרכבתו של אחאב.

אחאב היה אדם קר מזג מבחינה מינית ואישתו איזבל שסבלה מכך, דאגה לחממו על ידי הצבת צורות של זונות על מרכבתו. או כלשון התלמוד:" אחאב איש מצונן היה ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו, כדי שיראה אותן ויתחמם" (סנהדרין לט ע"ב).

איזה דבר הלכה בדיוק משווה לנפשו בחור הישיבה שקורא פרשנות זו? ואיני שואל כמתריס ומלגלג אלא כדי להבין את מצבו הקוגנטיבי של בחור ישיבה.

בברכה

דעת אמת