אתה צודק בטענתך ומסיבה זו יש מהציבור הדתי שלא משתמשים בחשמל בשבת.

אך מה שחשוב להסיק מתופעה זו (שרוב הציבור הדתי משתמש בחשמל בשבת) היא: אוזלת ידם של הציבור הדתי לתת פרוגרמה ברורה כיצד צריכה להיראות מדינה המנוהלת על פי ההלכה. אלא דנים הם על פי מסקנות הלכתיות המוסקות מהתלמוד, כאילו שלא חל שינוי בעם היהודי. הציבור הדתי עדיין שבוי הוא בתפיסה הגלותית וממשיך לדון כאילו לא קמה מדינה וכאילו רוב העם היהודי עדיין דתי הוא.

אצטט עבורך את דבריו של פרופסור ליבוביץ ז"ל: "רבבות של יהודים דתיים, ובניהם רבנים…מקדשים בערבי שבתות לאור החשמל המסופק בעבודתם של פועלים יהודים בשבת. אף על פי כן לא נמנעה היהדות הדתית הרשמית מלדרוש שחרורם של פועלים דתיים במפעלי המים ובחברת חשמל מעבודה בשבת. זאת אומרת לדרוש שיהודים אחרים יעשו שבתם חול לטובתם ולהנאתם של אנשי שלומינו…. זוהי לפי הרגשת הציבור הרחב העלאת הפרזיטיזים הדתי לדרגה של עקרון דתי – דבר שיש בו משום חילול השם וביזיון התורה" (יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל עמ' 114).

כיוצא בו, הציבור החילוני אינו מספק פרוגרמה כיצד הם רואים את העם היהודי, אלא משאירים את תרבותו ותכניו של העם היהודי בידי המוסד הדתי (גיור, דיני אישות, קבורה, חגים…).

אפשר לסכם את מצבו העגום של העם היהודי הראלי במדינת ישראל כך: הציבור הדתי יש לו תכנים דתיים המשמרים את קהילתם ללא שיספקו פרוגרמה לניהול מדינה מודרנית (ולכן משאירים זאת לציבור שאינו שומר מצוות). והציבור החילוני יש לו פרוגרמה לניהול מדינה מודרנית אך אין לו תוכנית ומצע ברורים לשימור הזהות היהודית (ולכן משאירים זאת לציבור הדתי).

מירקם חברתי כזה סופו אבדון, אפשר לומר , שמצד אחד , אין שני ציבורים אלה יכולים לדור בכפיפה אחת ומצד שני, אין אחד מהם יכול או רוצה לחיות בנפרד מהשני. הציבור האורתודוכסי זקוק למערכת משפט מערבית, אשר ממנה הוא שואב ביטחון מדיני וכלכלי. הציבור החילוני נזקק לציבור הדתי, כדי לשאוב ממנו את סממני התרבות היהודית שממנה אינו רוצה להתנתק.

בברכה

דעת-אמת