רש"י פירש שקין פחד מהחיות והבהמות ( ד,15) והרד"ק הוסיף שפחד גם מבני אדם שיוולדו בעתיד. היית צריך להוסיף ולשאול על הפסוק האומר : וידע קין את אשתו" (ד, 17) וכי מניין צצה אשתו?

אך מה שחשוב בפירוש "כתבי הקודש" הוא המשמעות ששם להם הקורא. אדם המאמין ומקבל שכתבי הקודש כשמם כן הם, יצירה אלוהית, הרי באמונתו זו הוא קבע שאין לשכל אנוש להבינם, וכי מי הוא זה ואיזה הוא שיטען שיכול להבין את "אלוהים" או "כתביו" והלא אלוהים בשמיים הוא ובני אדם בארץ, כלומר אין האדם יכול ומסוגל לחשוב על אלוהים. על פי אמונה זו כל הסתירות הקיימות בטקסט אינם אלא סתירות בעיני בני אדם ולכן גם הפתרונות ליישוב הסתירה הם של בני אדם ואין זה משנה אם הם מוזרים ואינם מתקבלים על הדעת.

אם היחס של הקורא את "כתבי הקודש" כאל טקסט שכתבו אנשים בזמנים ובמקומות שונים, הרי שהסתירות הקיימות נובעות מטעויות ושיבושי אנוש, כלומר הסתירות צפויות ואין טעם ליישבם ולהתעמק בהם משום שאין שם עומק יותר מיצירות ספרותיות אנושיות אחרות.

לשון אחר: לולא שבני אדם היו מכניסים משמעות של "קדושה" לספר התורה הרי שתוכנו, הלכותיו ומצוותיו לא היו רלוונטיים כלל ועיקר לזמננו, ודינו היה כאחד הספרים שנשתכחו ואבדו.

רצוני לומר שבני האדם (דתיים כחילונים) אינם מתיחסים לספר התורה כספר "הוראה" מעשית אלא הרי הוא כאבן (קדושה) שמונחת בארון הקודש ואין לה הופכים, מלבד משמעות הקדושה שנסכו בה בני האדם.

משל להמנון הישראלי "התקווה" שלולא שקבעוהו כהמנון הלאומי הרי ששיר זה לא היה ידוע ומוכר כלל ועיקר, תוכן המילים "עוד לא אבדה תקוותנו" אינו שייך אלינו כלל, תקוותנו התגשמה וקמה מדינה ליהודים.

ולא נשאר מהשיר אלא משמעותו הלאומית כהמנון. כיוצא בו הפסוק: "ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופס כנור ועוגב" (בראשית, ד; 21) אין אדם שמתיחס לפסוק זה כידיעה היסטורית לראשון הנגנים, אלא הוא אחד הפסוקים מתוך הספר שקבעוהו האנשים כספר של "קדושה".

כדי להראותך שהטקסט מבולבל ואינו ערוך כיאה ראה את הפסוק הבא:" וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ: (בראשית, ד; 8) מה אמר קין להבל? הכתוב גזר ושמר זאת לעצמו.

לגבי פירוש הפסוק 7 בפרק ד עיין בריבוי הפירושים של המפרשים.

בברכה

דעת – אמת

דעת – אמת