אסף
ההלכה קובעת שמחלל שבת בפרהסיה נחשב הוא לאפיקורס ומומר לכל התורה, שמותר להורגו,
ובמותו צריך לשמוח, על שאבד רשע. הנה כך כתב הרמב"ם: "כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצוות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות, אלא הרי הן כבני חורין לעצמן [כשאר האומות] וכן האפיקורוסין [והמומרים] והמוסרין כל אלו אין מתאבלין עליהן, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשין לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים שהרי אבדו שונאיו של הקב"ה, ועליהם הכתוב אומר: 'הלא משנאיך ה' אשנא'". (רמב"ם הלכות אבל פרק א הלכה י)
ולגבי לימוד התורה, מן המפורסמות שאנשי הדת שוללים כל עיסוק שאינו מתקשר בצורה כל שהיא לעבודת האלוהים, כאשר תלמוד תורה עדיף ונעלה על שאר המצוות כאומרם: "תלמוד תורה כנגד כולם" (משנה, פאה, פרק א משנה א). ולא רק ספורט נחשב הוא לביטול תורה אלא אפילו אדם שמתפעל מהטבע ייחשב לו לעוון כך נאמר: "רבי שמעון אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו" (משנה, אבות, פרק ג, משנה ז ).
כלומר, שניים שהי מהלכים בדרך ודנו בסוגיית "פרה אדומה": מה דין פרה אדומה אם צמחו שתי שערות שחורות או לבנות במקום אחד? ומה הדין אם צמחו רחוקות זו מזו? (משנה, פרה, פ"ב מ"ה) והפסיק אחד מהם "מלימוד התורה הנשגב" ועסק בסוגייה אקטואלית כמו, מצב שוויון ההזדמניות בחברה הישראלית, לעוון וחטא יחשב לו.
בברכה
דעת – אמת