תוכן:   שלום שאול

אף על פי שנאמר: "הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו פרק יח;6) ובתפילת מעריב של יום כיפור מוסיפים: " כִּי הִנֵּה כָּאֶבֶן בְּיַד הַמְסַתֵּת. בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת. כֵּן אֲנַחְנוּ בְּיָדְךָ", האמת היא הפוכה לגמרי, אלוהים הוא חומר בידי רבנים וכאבן ביד החכמים.

הלא כל ידיעותיהם של אנשי האמונה על אלוהים, יודעים הם מהטקסטים שכתבו חכמיהם ורבניהם.

ועכשיו הכל נהיר ובהיר, כשרוצים חכמים להפחיד את מאמיניהם כדי שישמעו לדבריהם , הופכים את אלוהים לכועס ורוגז המסוגל להשמיד ולהרוס אפילו את "עמו הנבחר", כך נאמר בתלמוד: (ברכות ז ע"א) אלוהים, בכל יום בבוקר, יש לו זמן קבוע שבו הוא כועס שנאמר: 'ואל זועם בכל יום' (תהלים, ז; 12) וכעסו כל כך גדול שהיה מסוגל להשמיד את עם ישראל מבלי להשאיר שריד ופליט.

התפיסה, שאלהים כועס, היא מוחשית ומעשית. והרוצה לדעת מתי בדיוק אלהים כועס יסתכל בכרבולת התרנגול אם היא מלבינה לגמרי והוא עומד על רגל אחת, זהו הרגע שאלהים כועס. מסופר על ר' יהושע בן לוי שהיה לו שכן צדוקי, שהיה מציק לו בשאלות כפרניות מתוך המקרא. יום אחד לקח תרנגול כדי לכוון את הקללה על הצדוקי בשעת כעסו של אלוהים.

וכאלה דוגמאות למכביר על דרכי הכעס והענישה של אלוהים, שנראה שיותר ממה שאלהים מטיב לבריותיו הוא מפחיד, מאיים ומעניש.

ולחיזוק דברינו, נביא את דבריו של אבן עזרא על המנהג שלא לשתות מים בחילופי העונות (התקופות) מחשש שלא ינזק בגלל שטיפת דם נופלת למים : "הקדמונים אמרו אלה הדברים להפחיד בני אדם שייראו מאת השם יתברך" (טורי זהב, יורה דעה, סימן קטז, סעיף ה, ס"ק ד').

בברכה

דעת אמת

תוכן:   שלומי אמוני ישראל רגילים לצטט אל רחום וחנון, אך שוכחים שבאותו אל כתוב גם אל קנא ונוקם. עד כמה הוא נוקם תראה במקרא כמה עשרות אלפים נהרגו רק בגלל מידה זו.

אהרון