חז"ל סברו שיש שני מסלולים תקינים בהתפתחות עובר ברחם האם. מסלול אחד: התפתחות מלאה של העובר במשך שבעה חודשים בלבד, ולכן היולדת בחודש השביעי לידה תקינה היא. מסלול שני: התפתחות מלאה של העובר במשך תשעה חודשים מלאים, ולכן היולדת בסוף חודש תשיעי לידה תקינה היא.

כל סטיה מהריון תקין מהווה חשש משמעותי למות הילד לכן סברו, שאם הלידה הייתה בחודש השמיני הוולד ימות באופן ודאי (שבת קלה ע"א) ונחשב הוא כאבן שאסור לטלטלו ולהצילו בשבת (שולחן ערוך, אורח חיים, הלכות שבת, סימן של) ואם נולד בתחילת חודש תשיעי בטרם מלאו לו תשעה חודשים מלאים הרי הוא ספק נפל ואינו נחשב וולד ודאי לעניין רצח, ייבום ומילה בשבת(שבת קלו ע"א), בלשון חז"ל מכונה לידה זו: "יולדת למקוטעין" (נדה כז ע"א).

הדבר ברור שכל "מסלולי הלידה" שנקטו חז"ל אינם רלוונטים, ואין זה משנה אם הסיבה שחכמים טעו או בלשון נקייה יותר "השתנתה המציאות" (כפי שכתב הרמ"א בשולחן ערוך, אבן העזר סימן קנו סעיף ד: דבזמן הזה אפילו לא נכנסה בחדש התשיעי רק יום אחד מלבד יום שנתעברה בו, הוי ולד קיימא. ואע"ג דאמרינן בגמרא יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין, כבר תמהו על זה רבים שהחוש מכחיש זה, אלא שאנו צריכין לומר שעכשיו נשתנה הענין, וכן הוא בכמה דברים")

מה שחשוב להבין ולהפנים שפלפולי התלמוד אינם צריכים להוות בסיס ותשתית לדון בגורל תינוקות שנולדו, שאלה זו צריך להפנות לרופאים והם אשר יקבעו. ופליאה רבתי על הרב יצחק יעקב וייס (1902 – 1989) ששפך דיו רב, התפלפל והתעמק בסוגיות תלמודיות, מפרשי הש"ס והפוסקים כדי לענות לשאלה: האם מחללים שבת על תינוק שנולד לפני שהסתיימו תשעה חודשי הריון מלאים, והאם תינוק זה פוטר את האמא מיבום. כאשר הוא יודע באופן ודאי שהמציאות שעמדה בפני התלמוד והפוסקים אינה תואמת כלל ועיקר את המציאות שלפנינו היום (שו"ת מנחת יצחק חלק ד סימן קכג)

ויתירה מכך, הרב דב ליאור כתב באתר "ישיבה" : "תינוק שנולד אך טרם "כלו חודשיו" (עוד לא עברו 9 חודשים מתחילת ההריון) – לא עוברים על הריגתו על "לא תרצח".

כך פוסקים פוסקי דורינו וחורצים דינם של תינוקות על סמך טקסטים מיושנים שאינם תואמים את המציאות.

בברכה

דעת אמת