שלום צדוק

הכוזרי, אף על פי שמבסס את אמונתו על ההתגלות במעמד הר סיני, כלומר אמונה ללא ביסוס רציונלי, עדיין טוען הוא שלא תיתכן סתירה בין "הידע האלוהי" לבין השכל, כך הוא כותב: "חלילה לאל שתבוא התורה במה שידחה ראיה או מופת" (מאמר א אות סז).

ואם תעיין היטב בדברינו תמצא הרבה "ידיעות אלוהיות" הסותרות את התבונה.

אלא אם כן אתה דוגל בתורת "האמת הכפולה" כלומר, שתי אמיתות שונות שאין מקום לעמתן ולהשוותן – האמת התבונית והאמת "האלוהית".

ויתכן שזו דעתו של הרשב"א – שיש מקומות שהתבונה האנושית סותרת את האמונה – ויש ללכת אחר האמונה שהיא אמת רמה ועליונה יותר מאשר התבונה, כך כתב בתשובתו (חלק א סימן ט): "אלו הדברים כולם [קדמות העולם] וכיוצא בהן אילו היינו באים לדון עליהם מצד החקירה האנושית ולפסוק אותם מן הסברא, באמת החקירה תנצח [את הכתוב בתורה או המסורת מאבותינו]… אבל באמת כל מי שטוען כן [שהעולם נברא יש מאין] אינו אלא מצד הקבלה המסורה בידן של ישראל מפי חכמיהם עם הוראת המקראות. וכל שהקבלה [מסורת מאבותינו] או הנבואה הינחתו לא תנצחנו החקירה כי החקירה למטה מן הנבואה …ועל כן מי שדן כלל דברים אלו בשכלו ומצד חקירתו ומבטל כל שתבטל החקירה האנושית לבד מצד שהוא איש ומצד דרכי הטבע. צווח עליו הכתוב: 'כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאם ה' כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם'" (ישעיה נה'). עיין במאמרנו "דרכי ההתמודדות עם סתירות הקימות בתורה".

בברכה

דעת אמת