תוכן:   שלום לך

אין ספק שעולם הישיבות מחנך את תלמידיו לא לשקר, כמו כן מחנכים לנסות להגיע "לאמיתה של תורה" ועל זה הם יגעים כל הזמן. אך בדיוק אמונתם הטוטלית הזאת – שהתורה היא האמת האבסולוטית – מעבירה אותם על יושרם, ויש כאן פרדוקס פנימי בנפש המאמין.

מחד, רוצה הוא לעשות "רצונו של אלוהים" (שהיא האמת האוביקטיבית לדעתו) ומאידך, משמר בכל כוחו (אף בשקרים והסתרת מידע) את אמונת היסוד שלו.

שאל את ראש הישיבה שלך, מדוע אין בחורי הישיבה לומדים באופן מעמיק את סוגיית "ידיעת חכמים במדע", מדוע הם אוסרים בתכלית האיסור לקרוא את קונטרסי "דעת אמת", אם אמת בלבד לנגד עיניהם, הרי שאם אנו צודקים, הם צריכים לברך אותנו על כך.

ראה דבר פלא, בעולם הישיבות מחנכים שהתלמוד הוא התורה שבעל פה שעברה ממשה מסיני, והלא כל התלמוד כולו, על משאו ומתנו, מראה בעליל שההלכות נפסקו על פי שיקול דעת של האמוראים עצמם.

במקומות רבים אנו מוצאים שאמורא חזר בו מפסיקתו משום שהביאו לפניו תוספתא הסותרת דבריו , או בלשון הגמרא "אי תניא תניא" (תמורה לא ע"א) משמע אמר דבריו מתוך סברה ולא קיבל הלכה מרבו שקיבל מרבו עד משה מסיני.

כלומר, החינוך לרדיפת האמת מצטמצם הוא ל"אמת" על פי תפיסת אנשי הדת את האמת. הם הניחו הנחה "שהאמת האלוהית" בכיסם, ומעתה יחנכו, יפחידו ויתגמלו את תלמידיהם לאותה "אמת". הם ישקדו יומם ולילה בלימוד התורה וינסו בכל כוחם האינטלקטואלי להעמיד "אמת" זאת, ויתנו לתלמידיהם תחושה שרודפי "אמת" הם. אך מי שירצה להעיז ולערער את הנחת היסוד הזאת, או מי שינסה לשאול: שמא חכמים פירשו את התורה מתוך שיקול דעתם האנושית"? הרי דמו בראשו.

אתן לך דוגמה מהתלמוד שרב פפא שיקר כדי לא להיתפס בקלקלתו:

במסכת ברכות (מג ע"ב) מסופר שרב פפא נהג שלא כהלכה, וכששאלו אותו מדוע נהג שלא כהלכה? השיב, שהוא נהג כהלכה על פי פסיקתו של רבא. והגמרא מציינת שרב פפא שיקר ומעולם רבא לא פסק כך, וסיבת הדבר שרב פפא שיקר , משום שהתבייש שטעה בדבר הלכה.

בברכה

דעת אמת