הציבור החרדי חי היום ככת דתית במנותק לתמורות ולשינויים החלים במציאות הראלית.

מבחינתם, הארועים והמהפכות שחלו במשך אלפיים שנה (מחורבן בית שני) אינם אלא כסות וקליפה להנהגה "אלוהית" שמטרתה בסופו של דבר להרים קרנו של "עם ישראל" שהוא העם הנבחר ליישם את מטרתו של אלוהים.

כלומר, מבחינה דתית, ההתרחשויות בעולם אינם מעלים ואינם מורידים אם אינם נתפסים כתמורה ל"גאולה".

הדימוי שהעם היהודי הוא ככבשה בין 70 זאבים משקפים היטב את תפיסת עולמם של היהודים לאורך הדורות.

כל רצונה של הכבשה הוא לשרוד ואין זה מעיניינה אילו שינויים, תמורות, התפתחויות והשקפות חלים אצל הזאבים, אין זה מעיניינה של הכבשה אם תאכל היא את העשב מאדמת פולין או מאדמת ארה"ב או מאדמת ארץ ישראל.

כך הוא היחס להקמת מדינת ישראל, כאשר התנועה הציונית נחשבת היא כאחת הזאבים. מבחינת הציבור החרדי מדינת ישראל כמוה כמדינת פולין או כל מדינה אירופית אחרת, וכי מה ההבדל בין ראש ממשלת ישראל לראש ממשלת בריטניה שניהם דוגלים באותם השקפות עולם של העולם הנאור.

נוסח התפילה: "קבצנו מארבע כנפות הארץ לארצנו" וכן יום ט' באב המלא נוסחי תפילה כאילו אנו עדיין בגלות, מבטאים את תודעתם הנפשית של החרדים החיים בתוך בועה במנותק מהמציאות.

וזהו אחד מפלאי הנפש שמסוגלת להתעלם מהמציאות ומהעובדות ולהמשיך להיות דבק בתפיסת מציאות מדומיינת.

נסכם זאת כך: הציבור החרדי מתפלל ולומד טקסטים שנכתבו לאחר חורבן בית שני תוך התעלמות מוחלטת לסובב אותם. לשון אחרת: הציבור החרדי ממשיך את ציר הזמן של העולם הישן כאילו לא הייתה המהפכה הצרפתית ולא חלו תמורות ומהפכות של העת החדשה. לדידם ארץ ישראל הוא שינוי מקום גרידא, שאינו מעלה ואינו מוריד. כשם שהיו בגלות בבל ולאחר זמן בגלות אשכנז, היום הם בגלות ישראל.

לשאלתך השנייה: הציבור הדתי נוהג לקבוע מזוזה ללא ברכה גם במקומות שמעיקר הדין פטור ממזוזה.

עיין במאמר על "המזוזה".

בברכה

דעת אמת