תוכן:   שלום

סתירות בכתובים הינם דבר טבעי ואנושי למי שסובר שספרי התנ"ך נכתבו על ידי מחברים שונים בזמנים ובמקומות שונים.

אך מה שחשוב לדעת, הוא כיצד מיישבים זאת אנשי האמונה שמתיחסים לתנ"ך כאל ספר אלוהי ואחיד שלא אמורים להיות בו סתירות.

דבר זה בארנו במאמר : "הנביא יחזקאל סותר דברי תורה" עיין שם.

אנו נביא את המקורות ל"דרכי העונשים של אלוהים"

1. "פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים" (שמות, לד; 7)

2. "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ" (דברים, כד; 16 )

3. "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת" (יחזקאל, יח; 20)

4. "רבי נתן אומר: בעון נדרים מתה אשה של אדם… רבי אומר: בעון נדרים בנים מתים כשהן קטנים" (שבת לב ע"ב)

וכיצד יישבו פרשני המקרא את דברי התלמוד עם הכתוב במקרא?

רש"י: דברים, כד; 16. והרד"ק: יחזקאל, יח; 6. הסבירו שאלוהים מעניש ילדים קטנים שלא הגיעו לגיל מצוות בגלל חטא אביהם אך לא מעניש ילדים שעברו את גיל המצוות.

כך ממש לא בוחלים אנשי האמונה להפוך את אלוהיהם לאכזר שאינו חס על תינוקות של בית רבן שלא עוללו כלום, ובלבד להפחיד את ציבור המאמינים שיסורו וישמעו לדבריהם.

וכיצד מיישבים את דרכו של אלוהים להרוג את אישתו של הנודר? בניגוד לכתוב "איש בחטאו יומת"!!!

כך הסביר זאת החתם סופר:

"הנה מצינו בתלמוד (שבת לב ע"ב) 'בעון נדרים אשתו מתה' ועל כורחך צריך לומר שהאישה גם כן כנכסיו של איש ושורו וחמורו" [ כלומר, היות ואישה נחשבת כשורו של הבעל, מותה נחשב כאילו הבעל מת ומתקיים הפסוק "איש בחטאו יומת"] (שו"ת חתם סופר חלק ג (אה"ע א) סימן קלו).

דברים מקוממים שכל שיש בו לחלוחית של הגינות צריך לקום ולהאבק נגד השקפת העולם הדתית ולהוקיעה משורשה ויסודה.

בברכה

דעת אמת