תוכן:   שלום ערן

ננסח את שאלתך כך: כיצד אנשים ששמו את התבונה והראציונאליות כבסיס מרכזי לחייהם ובד בבד מאמינים הם בדברים הסותרים את התבונה ופועלים על פיה בחיי היום יום.

מצב דיכוטומי זה התקיים במשה מנדלסון (1729-1786) מראשוני תנועת ההשכלה, הוא היה פילוסוף וראציונאל מחד, ומאידך דבק באמונה של ההתגלות האלוהית לעם היהודי והמשיך לקיים תורה ומצוות.

הוא השקיע הרבה מחשבה וכתב חיבורים רבים כדי ליישב את הסתירה ובכולם העלה חרס בידו.

אצטט עבורך קטע מספרו של אליעזר שבייד "תולדות ההגות היהודית בעת החדשה" :"למעשה נאמר למנדלסון בעזות תוקפנית, כי נסיונו לגשר בין יהדות נאמנה להומניזים שכלתני הוא כושל מעיקרו, וכי מפעל חייו מבוסס להלכה ולמעשה על אי הבנה, או שמא על כזב והעמדת פנים"

ההסבר לתופעה זו, נראה בעיניי, שאף שהשכל והתבונה אינם סובלים סתירות וחוסר עקביות, הרי שנפשו של אדם יכולה לדור במקום שיש בו סתירות ותמיהות .

בברכה

דעת אמת

תוכן:   מקור ההצלחה של הדת היהודית ושל הדתות ככלל, נובע מהחיוניות הרבה שהן מעניקות למאמינים. החיוניות באה לביטוי- , בתחום האישי, בתחום המשפחתי, וכן בתחום החברתי – קהילתי.

דוגמאות רבות ניתן להעלות בהם האדם מסובב את אמיתותיו ע"מ לזכות בערך הנוסף לאיכות חייו. (ראה למשל שני עמים הנלחמים על זכויותיהם וכל אחד נשבע שהצדק עימו).

הצלחותיו העצומות של האדם בכל תחום מדעי, תאמו את האינטרסים שלו, ולא חלו על כושר השיפוט שלו כאשר זה- נוגד את האינטרסים שלו.

הסיבה לדעתי הנה בהתפתחותו האוולוציונית, הברירה הטבעית איננה סובלת "אוביקטיביות".

חיים ברנד