הלכות שמירת הנפש תמצא במשנה תורה לרמב"ם.

כל דיני וכללי זהירות ושמירת הנפש שניקבעו בזמן התלמוד לפני אלפיים שנה – על פי ידיעתם את הסכנות בזמנם – אינן רלוונטיות לזמננו. היום עם התפתחות הרפואה והמדע אנו ערים לסכנות שחז"ל לא שיערו ולא ידעו.

שאלה זו אתה צריך להפנות לחוקרים של זמננו ולא להיסתמך על ההלכות הכתובות שנקבעו לפני אלפיים שנה.

דיני זהירות ובטיחות בדרכים, דיני בנייה על פי תקן בינלאומי, זהירות מפני מחלות וסכנות וכיוצא באלה רבים, אנו סומכים על אנשי המקצוע של היום בין אם הם יהודים ובין אם הם גויים.

לדוגמא: אחת הסכנות הכתובות בתלמוד, וניפסקו ברמב"ם, מתייחסות לפירות וירקות שנראות נקורים [נגוסים]. בזמנם חשבו שהנחש מטיל ארס לתוך המאכלים, וזאת שגיאה בידם, הנחש אינו מטיל ארס למאכלים ומשקים. הנה כך פסק הרמב"ם: " וכן ניקורי תאנים וענבים והקשואים והדלועין והאבטיחין והמלפפונות אפילו היו גדולים ביותר בין תלושין בין מחוברין ואפילו היו בתוך הכלי כל שיש בו ליחה ונמצא נשוך אסור שמא נחש וכיוצא בו נשכו, ואפילו ראה צפור או עכבר יושב ומנקר הרי אלו אסורין שמא במקום נקב נקב. [רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יב הלכה ב].

דוגמא נוספת: הרמב"ם פסק: "אסור ליהודי להתיחד עם הגוים מפני שהן חשודים על שפיכות דמים [רצח] [רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יב הלכה ז ] הדבר ברור שאין חשש כזה, ויתירה מכך אנו מפקידים את גופנו ונפשנו בפני אנשי מקצוע גויים שיטפלו במחלותינו ובמכאובינו וסומכים אנו על הגינותם ויושרם.

ועוד נקבע בתלמוד, שתינוק הנולד בחודש השמיני להריון, לא ישרוד והוא ימות. לכן נפסק להלכה שאין לחלל עליו שבת: "ובן [הנולד לחודש] שמונה [להריונה] אין מחללין עליו את השבת. [נולד] ספק בן שבעה [לחודשי הריונה] ספק בן שמונה – אין מחללין עליו את השבת. בן שמונה הרי הוא כאבן [שהרי כמת הוא – רש"י], ואסור לטלטלו" (שבת קלה ע"א) . הדבר ברור שהיום אנו נעשה את כל אשר בידינו להציל תינוק זה ונחלל עליו שבת.

בברכה

דעת אמת.