שלום ישראל

על פי המקרא היחס המשפחתי הולך אחר האב, אלא שבדורות מאוחרים, משלהי בית שני ואילך, חל שינוי – כפי שחלו שינויים רבים – ויחס המשפחה הולך אחר האם.

שני שינויים מהפכניים עשו חז"ל בהגדרת "השבט היהודי" או ליתר דיוק בהגדרת העדה הדתית-יהודית:

1. החליפו את הייחוס "השבטי" מהאב לאם.

2. קבעו חוקים חדשים למצטרף לעדה הדתית – יהודית (גיור).

1. היהדות המקראית מדגישה לאורך כל הדרך את האב כממשיך היהדות ולא האם. הכתוב מדגיש: 'ויתילדו על משפחותם לבית אבותם' (במדבר, א; 18). לעובדה זו לא צריך ראייה משום שכל הקורא בתנ"ך ימצא אך ורק יחוס בין אב לילדיו ואילו האם , על פי רוב, אינה מוזכרת כלל. ראה למשל את יחוסו של דוד המלך:

"וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן: וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב:

וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה: וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד: וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד" (רות, ד). [ובועז הרי נשא את רות המואביה.]

ואם תמשיך את שושלת דוד תמצא שדוד נשא את מעכה בת תלמי מלך גשור וממנה נולד אבשלום (שמואל ב, ג; 3), וכך רבים במקרא.

אלא שחז"ל מטעמים השמורים להם, לזמנם ומקומם, החליטו לשנות את המצב וקבעו ש"יהדותו" של הנולד תיקבע על פי האם בניגוד למקרא. אך כדי שחז"ל לא יתפסו מכחישי המקרא הפעילו את כוח "המדרש" – שיטת פרשנות-מדרשית העוקרת ומבטלת את פשוטו של מקרא. בתורה הלכו ודרשו דרשה מפוקפקת: "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם [שבעת עמי הגויים] בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ:כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְהִשְׁמִידְךָ מַהֵר" (דברים פרק ז; 3-4)

ודרשו חכמים למה ציין הכתוב דווקא "יסיר את בנך" ולא בתך , משמע דווקא כשהבן נושא נכרית, נמצאת "הסרה", כלומר ניתוק היחס מהמשפחה הישראלית: " א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי, דאמר קרא: כי יסיר את בנך מאחרי, בנך הבא מישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה" (קידושין סח ע"ב)

דיון בנושא זה נמצא במדרש : יעקב איש כפר נבוראי הורה בצור: מותר למול בנה של עבודת כוכבים בשבת כשהאב הוא ישראלי:'ויתילדו על משפחותם לבית אבותם' (במדבר, א; 18)משפחת אב קרויה משפחה משפחת אם אינה קרויה משפחה' , אמר לו רבי חגי לא הורית טוב… דכתיב (עזרא י;3) 'ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד ' . השיבו ר' יעקב , שאין מביאים ראייה מעזרא אלא מן התורה. השיבו ר' חגי שזה מן התורה – מתוך דרשתו המפוקפקת של רבי שמעון בן יוחאי – כי יסיר את בנך מאחרי, בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן עובדת כוכבים קרוי בנך. (בראשית רבה (וילנא), פרשה ז).

2. את תהליך הגיור או הצטרפות לאומה הישראלית המקרא לא מפרט אלא נוקט בלשון פשוטה "יבוא להם בקהל" (דברים,כג; 9) מבלי להסביר כיצד הוא בא. אלא שחז"ל כדרכם "דורשים" את שחפץ ליבם ומחליטים שתנאי הקבלה לדת היהודית הם: ברית מילה, טבילה במקווה והבאת קורבן.

מעמד הר-סיני הוא היום בו, לדעת חז"ל (כריתות ט ע"א), התגיירו בני ישראל וכרתו ברית עם אלוהים. גיור, לדעתם, אינו אקט הצטרפות לעם או לאום אלא כריתת ברית עם אלוהים. שהרי עם ישראל תיפקד כעם עוד קודם מתן תורה. משמע שמתקופת חז"ל מרכז הכובד הלאומי: טריטוריה, שפה, מלבוש ותרבות נזנח עבור קיום הברית עם אלוהים. כפי שביטא זאת הרב סעדיה גאון: "כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה". ואף שבמקרא "אלוהים" לא דרש פעולה ממשית לכריתת ברית אלא עצם הקבלה היא הברית. הרי שחז"ל, כמהפכנים, משתמשים בטקסט הכתוב כקרדום להבנתם את המציאות לשימור העם היהודי.

חז"ל, על ידי סירוס הכתובים דרשו שבני ישראל: יתגיירו על ידי שלושה דברים: מילה טבילה וקורבן (כריתות ט ע"א) ותהליך גיור זה, כלומר כריתת ברית עם אלוהים, דרשו אף מהגויים המעוניינים להצטרף (במכוון איני כותב להצטרף לעם היהודי משום שהגיור לדעת חז"ל הוא אקט הצטרפות לברית עם אלוהי ישראל). ובלשונו של הרמב"ם: "כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן (איסורי ביאה, פרק יג ,הלכה ד).

דעת – אמת