אנשי האמונה מרוב להיטותם להשביח אמונתם ממציאים מליבם ככל העולה על רוחם.

הם כנראה סומכים על מאמיניהם שיאחזו בדבריהם בכל מחיר.

אתן לך דוגמה, המלמדת על הכלל, שחז"ל קבעו מציאות מתוך פלפולי סרק ואף על-פי כן המאמינים יגעים ועמלים לדקדק בכל אות ותג של דבריהם: במסכת חולין (סז ע"ב) נאמר שהלויתן דג טהור (בימינו הגדרתו יונק). כדי שדג יהיה טהור צריך שיהיו לו קשקשים וסנפיר. ומניין יודעים שלויתן יש לו סנפיר וקשקשת? הם לא הלכו לצוד לויתן או לשאול צייד המכיר לויתן הם הלכו לכתבי הקודש:

תניא, ר' יוסי בן דורמסקית אומר: לויתן דג טהור הוא, שנאמר: (איוב פרק מא)

"גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים (פסוק 7)… תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ (פסוק 22)"

אֲפִיקֵי מָגִנִּים – אלו קשקשים שבו. [רש"י כתב: "אלו קשקשים הסגורים וחתומים בו בדוחק" ].

תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ – אלו סנפירין שפורח בהן (חולין סז ע"ב).

לא דיי בכך שהם למדים מפסוקים מציאות עובדתית [הפרק באיוב כלל לא דיבר על לויתן אבל מה זה משנה למי שעולמו עולם דמיון]. הבאים אחריהם ( החתם סופר) ממשיכים להתפלפל. וכך הם מתפלפלים: מדוע הוצרכו פסוק להתיר לויתן כדג טהור. עצם העובדה שהבטיח אלוהים לצדיקים שיאכלו מלויתן לעתיד לבוא ברור שהוא מותר באכילה. תשובה: היות ורק נקבת הלויתן הומלחה עבור הצדיקים לעתיד לבוא יש סברה לומר שהלויתן הזכר אינו כשר לאכילה לכן בא הכתוב להתירו.

עוד ממשיכים להתפלפל: היות ומשתמע מהפסוק שיש ללויתן קשקשים מדוע הוצרך פסוק לומר שיש לו סנפיר? הרי כל מי שיש לו קשקשת יש לו סנפיר? תשובה: כלל זה תקף לדגים אבל לא לחיות הים וליויתן הוא חיה…( חתם סופר, מסכת חולין, דף סז, עמוד ב).

כך הם היהודים, מאז חורבן בית שני, עסקו בתורה מתוך צרה ומסכנות. נאלצו לחיות בעולם וירטואלי של הלכה ולהתפלפל מתוך בית המדרש בענייני מציאות כאילו עולמם הפיזי והרוחני חד המה.

יתכן וחיי בועה המנותקת מזמן ומקום יפים לשעתם – בזמן מששלטו דתות אחרות. אך בעידן הנאורות שהאדם הוא הריבון, המדע והסקרנות פורצים חומות, אלה הממשיכים עולמם של חז"ל חיים חיי כת הזויה בתוך מבצר עולם ישן.

בברכה

דעת – אמת