שלמה.
לימוד מקצוע ופרנסה הם דברים בסיסיים לצרכי האדם; אם אין קמח אין תורה.
אביך צדק מאוד בבקשתו ואפילו חובתו: "האב חייב […] וללמדו [את בנו] אומנות…רבי יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות – מלמדו ליסטות" (קידושין כט ע"א).
מסגרת הישיבה היא מסגרת לימודים המצמצמת את יכולת המחשבה הפתוחה; הם מניחים מראש שכל דברי חז"ל אמת ואין לבקרם.
כשתהיה עצמאי כלכלית ורגשית תוכל ללמוד את התלמוד עם תעוזה וביקורת ותצא נשכר פעמיים.
בברכה
דעת – אמת
שלמה
הפכת את לימוד התורה למקצוע ולכן אתה מעמיד את מעמדך כתלמיד חכם אל מול מקצוע.
מציאות מעוותת זו היא תרומתם של רבניך והפוליטקאים שנותנים לתלמידי חכמים אתנן זונה.
אברכים, שתורתם אומנותם, יש להם סיעתא דארעא דישראל.
ולעצם רצונך ללמוד ולהיות תלמיד חכם. אצטט עבורך את הפילוסוף שעזב את לימודי ההבל (במיוחד שבזבזת כוח נעוריך על מסכת קודשים שאין בה רלוונטיות בהווה ובעתיד) למען סקרנות מדעית ומחשבתית: שלמה מימון (1753-1800) פילוסוף יהודי, מי שהיה עילוי בתלמוד ופרש מאוהלה של תורה. וכך הוא תאר בספרו האוטוביוגרפי שלו: "בחדר למודו של אבי עמד ארון מלא ספרים, אמנם הוא אסר עלי לקרוא ספרים אחרים חוץ מן התלמוד, אלא שלא הועיל כלום…העניינים היבשים של התלמוד…דמיונות הבאי רבניים משונים מאין כמותם וחקירות תפלות עד מאוד נידונים בהם בהרבה כרכים בחריפות דקה מן הדקה ובאמוץ גדול ביותר של כוחות הרוח. למשל: כמה שערות לבנות אינן פוסלות את הפרה האדומה מלהיות פרה אדומה? אם מותר להרוג כינה או פרעוש בשבת? אם לשחוט בהמה מן הצואר או מן הזנב? אם היבם נופל מן הגג ונתקע ביבמתו [איבר מינו נכנס באיבר מינה של היבמה] נפטר בכך מזיקת היבום ואם לאו? השוו נא, הריני אומר, אם המטעמים הנאים הללו, שמעלים על שולחנם של הצעירים ומלעיטים אותם על כורחם עד לגועל נפש, עם ספר היסטוריה, שמאורעות טבעיים מסופרים בו בדרך מחכימה ונעימה, עם ספר ידיעת בנין העולם, המרחיב את חוג השקפתו של אדם על הטבע – ומבוטחני, שתצדיקו את הבחירה שלי"[מתוך: "ספר חיי שלמה מימון" הוצאת "לגבולם" בהשתתפות מוסד ביאליק, תל אביב, תשי"ג]
דעת – אמת
עדו
עמית הצדיק היהודי