מור
זהו מקרה מעניין מאוד ונדיר.
כשכתבתי את קונטרס 7 בנושא אי ידיעות חז"ל בתהליך הביוץ, אנטומיית הרחם ועוד דברי הבל שונים ומשונים התיעצתי עם גניקולוג והוא אישר את הכתוב.
כשהתפרסם המקרה של אישה שנכנסה להריון משני אבות שונים שוחחנו שוב על העניין- המקרה מאוד מאוד נדיר ומעניין.
על-כל פנים אין לזה קשר לדעת חז"ל שיחסו מקרה זה לכל אישה נורמלית כפי שכתבנו "בקונטרס מספר שבע": חז"ל אפילו סברו שאישה בהריון יכולה להתעבר! במסכת כתובות לט ע"א "שלוש נשים משמשות במוך [שיטה של אמצעי מניעה] ואלו הן: קטנה מעוברת ומניקה וכו' מעוברת שמא תעשה עוברה סנדל" ופרש"י שאם תתעבר עובר שני, פוחת השני את צורת הראשון והוא דומה לסנדל שהוא דג במים. ולא הבינו שבזמן ההריון אין ביוץ ולא ייתכן שום הריון נוסף".
דעת – אמת
מור
חז"ל התירו איסור – לקיים יחסי מין עם אמצעי מניעה אסורים בהלכה – לכל הנשים בהריון מחשש סכנה שמא תתעבר שוב. חשש זה אינו חשש ריאלי גם אם נמצאה אישה אחת כזו בהיסטוריית הרפואה.
על כורחך חז"ל סברו שחשש זה הוא שכיח יותר כי הם לא הבינו את תהליך הביוץ של האישה. למעשה העולם המדעי בזמנם לא הכיר את תהליך הביוץ, מחזור הדם ואנטומיית הרחם, החצוצרות והשחלות.
דעת – אמת
אני חושב שגישתך לבחינת וברור האמת אינה בהרכח נכונה.
גם אם תוכל להוכיח כי חז"ל אכן הכירו את המציאות הביולוגית הנדירה אותה תיארו בעיתון, מה אתה יכול להסיק מכך? לכל היותר אתה יכול לטעון שבמקרה הנתון לחז"ל היה ידע מרשים לתקופתם. אך אין זה מוכיח כמעט דבר בקשר לטענות התאולוגיות שלהם.
לפי דעתי, השאלה המתבקשת היא – אילו תנאים צריכים להתקיים בכדי להוכיח (מעבר לספק רציונלי) שדברי חז"ל הם לא דברי אלוהים? נראה לי שמספיק בכמה דוגמאות (שבאתר זה יש לרוב) בהן ניתן לראות שחז"ל טעו בניתוח המציאות בכדי להוכיח שדבריהם דברי אדם.
גם בנצרות ובאיסלם מנסים להוכיח את דתם על ידי ראיות שכביכול נביאיהם וספריהם הכירו את המציאות יותר טוב מכל אדם, ובצורה שאך ורק אלוהים יכול להכיר. אך אם נצא וננסה לבחון לעומק את כל הטענות הללו מכל הדתות לא ישאר לנו כמעט זמן לדברים אחרים.
איתי