שלום אודי,

האפשרות שקיימת "ישות עליונה" זו אפשרות שהגה האדם מלבו.

המילים "ישות עליונה" חסרי משמעות כי אין "ישות" זו מוגדרת אלא מילים גרידא המבטאות את אי ידיעתו של האדם. ופעמים ממירים בני האדם את השמות: אלוהים, יהווה, זאוס, חוצנים, אנרגיה, כוח עליון… וכאלה בדיות לרוב.

החשמן של הכנסייה הקתולית ניקולאוס קוזאנוס (1401-1464) הגדיר את "אלוהים" כאי הידיעה המלומדת. הוא נתן לכך ביטוי בשיחה בין עובד אלילים לנוצרי:

עובד האלילים שואל: מי אתה?

הנוצרי: אני נוצרי.

ע"א: למה אתה מתפלל?

הנוצרי: לאלוהים.

ע"א: מי הוא האל שאליו אתה מתפלל?

הנוצרי: אינני יודע.

ע"א: כיצד תוכל בכובד ראש כזה להתפלל אל מי שאינך יודע מיהו?

הנוצרי: מפני שאיני יודע, לכן אני מתפלל. (מתוך: תולדות הפילוסופיה החדשה, שמואל הוגו ברגמן, עמ' 26).

כלומר, כשאדם עומד ונפעם מאי ידיעתו הוא נאלץ להמציא לאי ידיעתו מילה חיובית שתבטא את אי ידיעתו.

למה הדבר דומה? (כוונתי שאנשים בודים מליבם אפשרות כאשר אינם יודעים את התשובה לתמיהתם).

מחבר ספר בראשית היה מודע למציאות המבחינה בין אדם לחיות: האדם מודע למעשיו ולעצם קיומו והחיות לא. לאדם יש יכולת להתבונן על עצמו ולהתבונן על המחשבה שהוא מתבונן על עצמו וכך הלאה עד אינסוף.

כיצד קרה הדבר שפתאום הטבע יצר יצור חי עם מודעות לעצמו?

מה בדיוק קרה שלפנים האדם: "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ".

ולאחר זמן: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת".

מחבר ספר בראשית סיפק תשובה: האדם אכל מפרי עץ הדעת ושאר החיות לא אכלו. הפרי הוא שפקח עיני אדם והפכו ברגע למודע למצבו ומשקיף על מעשיו.

רצוני לומר, כשאדם עומד נפעם ונרגש מול מציאות קסומה ופלאית – כמו הקיום עצמו, הכרת האדם ותודעתו – על כורחו ישאף לתשובה. וכשלא ימצא אותה בתבונתו יבדה מלבו סיפור. יתרגם את אי ידיעתו לפיקציה.

כשם שסיפור אכילת הפרי אינה אפשרות להסביר את תודעתו של האדם כך סיפור קיום של "ישות עליונה".

בברכה

דעת – אמת

בדיוק כך. אי הידיעה=אלוהים. מסקנתך הקצרה מדויקת.

משיחות עם מאמינים רבים אין ספק כי זו המסקנה. שים לב כי האל מוצב תמיד במקום בו מסתיימת ידיעת האדם. לאורך ההיסטוריה ניתן לראות כיצד האל "זז" יחד עם התפתחות הידע והכרת העולם של האדם. בעבר מזג האוויר היה תחומו של האל כמו גם שליטה על גרמי השמיים. משהתרחבו ידיעותינו והיה ברור שלא צריך אף "אל" כדי להזיז את הכוכבים ויש לנו הסבר ברור ומפורט לכך האל "נסוג" יותר ויותר. כיום הדתיים החצופים ממקמים את האל בקצה גבול ידיעותינו – המפץ הגדול. בסמינר לחזרה בתשובה הם הסבירו בשכנוע עצמי גדול כיצד המפץ הגדול, בעצם, מתואר בבראשית….ראה מה זו חוצפה יהודית אמיתית….כך אגב עם כ-ל טיעוניהם השקריים. הם טוענים שכל המדע בתורה…. רק מה, מעולם, אף פעם, אף יהודי "תלמיד חכם" לא הוסיף ולו קמצוץ ידע על העולם והמציאות סביבנו, מעולם. אם היו יהודים שהצטיינו במדע או בכל תחום מחוץ לעולם התורה הם רכשו ידיעותיהם כמו כל תלמיד אחר….. אבל ניצול ידע קיים, לאחר שהתגלה ופורסם וייחסוו, בדיעבד, לתורה ולמקורות את זה תמצא למכביר ועל כך נאמר: חוצפה יהודית.

עמית הצדיק

שלום אודי,

בר הפלוגתא שלך טועה, חוסר ראיות לקיום עצם אינו מעלה את סיכויי הקיום שלו ל – 50%.

"לא ראינו אינה ראיה שאין" – חוסר ראיות הם אינם עדות לכך שאין עצמים בנמצא – משפט זה ייתכן וימצא נכון (בתאוריה ניתן תמיד למצוא את עצם המבוקש)

אולם

"לא ראינו הינה ראיה שיש!!" הוא משפט לעולם שגוי.

בברכה,

סארגון.

שלום אודי.

קרא ובחן את דברי היטב, ואמור לי האם הם מובנים לך. שים את עיקר ליבך לדברי האחרונים בסוף תשובה זו.

אני אישית נמנע בלהתעסק עם מה שאני מחשיב כ"מדע ספקולטיבי". על תהליך התגבשות היקום והחומר עצמו לאחר המפץ הגדול אנו יכולים לדבר ברמות מסויימות של ודאות, והתיאוריות העוסקות בהן נובעות מתוך תצפיות ונתונים שהשגנו לגבי היקום. אך לגבי מה קדם למפץ הגדול עדיין אין בידינו תשובה. ישנן מספר היפותיזות (ואני מדגיש- היפותיזות, לא תיאוריות) לגבי מה קדם למפץ הגדול, אך אין לנו כרגע כל דרך לבחון מי מהן נכונה מהאחרות ואם בכלל מי מהן נכונה.

אל תטעה – אני חושב שהתחום מרתק ואני בטוח שאם אי פעם נזכה לתשובה, הדבר יקרה אך ורק משום שאנשי מדע המשיכו לשאול את השאלה הזו, מה קדם למפץ. אבל בו בעת אני מודע לכך שהיום הדברים הינם בגדר ספקולציות, ואני לא ממהר לקפוץ מעבר לפופיק בגלל אף היפותיזה כל עוד זו אינה ניתנת לבחינה. תחת זאת אני מוכן פשוט להודות בענווה: "אני לא יודע. נקווה שבעתיד נדע."

כל תיאור של התחלת היקום, המפץ הגדול, יקום פועם, על-יקום הכולל יקומים רבים – כולם מסיטים את בעיית ההתחלה אחורה, או מוציאים אותה מגבולות החקירה והחשיבה שלנו, או טוענים לאינסופיות. אין אנו מסוגלים לקלוט את משמעות האינסוף למרות שהוא מהווה תירוץ מקובל למדי לבעיית ההתחלה. גם מושג המרחב/זמן קשה לתפיסה וייתכן שבכך נעוצה אי יכולתנו לפתור את בעיית ההתחלה. אנו תופסים את הזמן-מרחב הממשי, אך לפי חלק מההיפותיזות הנ"ל הזמן-מרחב האמיתי השולט ביקום הוא הזמן-מרחב הוירטואלי (שורש של מספר שלילי).

אני אסביר ע"י דוגמא: הוקינג המשיל את המרחב-זמן הוירטואלי לסיר בו מרתיחים מים, ושיקומים מופיעים ומתכלים בו כמו בועות(יקומים "נוספים" ולא "מקבילים", כי אין ביניהם לבין יקומנו אנו שום קשר). ולמרות שהוא עצמו לא מסכים עם דגם זה, זו עודנה אנלוגיה טובה. בפועל, שוב ולרוע המזל, מדובר בהיפותזה שאין אנו יכולים לתמוך בה או להפריכה משום שאין לנו כל נתונים על מה שקורא מחוץ ליקום שלנו והכל כרגע ספקולטיבי.

אבל גם כאשר משערים מהי החוקיות לפיה באים יקומים לידי קיום במפצים גדולים מתוך אותו על זמן-מרחב, אנו חוזרים ברקורסיה לשאלה מאין העל זמן-מרחב עצמו. דחינו את הבעיה בשלב, ואבל חזרנו בדיוק לאותה הבעיה בסופו של דבר. הדבר לא שונה בהרבה מכשל "מי ברא את הבורא", שמאלץ אותנו לרקורסיה אינסופית של בוראים.

בזמן/מרחב הממשי יש נקודה סינגולרית של התחלה ובזמן-מרחב הוירטואלי היא רק נקודה ככל הנקודות, אך אין הדבר מסביר את עצם שאלת קיומו של אותו זמן/מרחב וירטואלי עליון. הדבר גם לא עונה לשאלת הרקורסיה של האם העל זמן/מרחב הוירטואלי ההוא נמצא יחד עם עוד שכמותו בתוך על-על זמן/מרחב וירטואלי.

כמו שאין מניעה מחשבתית שישנם עוד "בועויות" כמו שלנו במים הרותחים שב"סיר" הזמן-מרחב הוירטואלי, אין כל מניעה מחשבתית שיהיו עוד "סירים" שכאלו בתוך ארון, וארונות בבית ובית ברחוב וכך הלאה ללא סוף.

על כן אני לא מעמיד שתשובה לשאלה "מה קדם למפץ הגדול" תוציא אותנו מהפלונטר הזה, וקובע את נקודת המוצא שלי ברגע הרחוק ביותר שעליו יש לנו נתונים ותיאוריות של ממש ולא היפותיזות. כרגע זה המפץ הגדול שלנו. מה היה לפני כן? לא יודעים. נקווה שבעתיד נדע.

אם בהמשך אחת ההיפותיזות הנ"ל (או אחת חדשה לגמרי) תיתמך כראוי ע"י הראיות שברשותנו, בשמחה אעביר את הדגל לשם, אבל גם זה לא יסיים את בעיית הרקורסיה, כי אז שוב ישאל מה היה לפני מה שהיה לפני שאירע המפץ הגדול, ולפני זה ולפני זה וכך הלאה וכך הלאה.

תבין שאנו דנים כאן במה שמכונה "פרדוקס המודל הדטרמיניסטי האינסופי".

במודל דטרמיניסטי אינסופי קיים גורם סיבה-תוצאה, גם אם אינו מבוסס-זמן: דהיינו, דבר-מה אחד גורם לדבר-מה אחר, והדבר האחר גורם לדבר אחר נוסף וכן-הלאה.

מדוע מדובר בפרדוקס?המודל הדטרמיניסטי האינסופי, מהיותו מודל אינסופי, מנסה לתאר כל דבר שהוא, אך יוצא כי כל מערכת אותה יתאר, ע"פ הוא עצמו, תהא לה סיבה קודמת אותה הוא לא תיאר. לכל "משהו", לכל-X, תהיה סיבה שקדמה לה, וזה נמשך כך ברקורסיה עד אינסוף, ויש כאן פרדוקס.

הדבר הזה תקף לגבי שאלת מקור המפץ הגדול, אם נבחר להתעסק באחת ההיפותיזות המדוברות, אבל הוא יהיה תקף בה במידה גם אם תציע שהתשובה לשאלת מקור המפץ הגדול תהיה כוח אלוהי. "לכל X תהיה סיבה שקדמה לה". אם נטרח ונציב את אלוהים בתוך המשתנה X נמצא שגם לו יש צורך בסיבה שקדמה לו. במערכת בה אנחנו דורשים יחסי-סיבה ותוצאה אינסופיים, כל נקודה שתבחר תדרוש בהכרח סיבה הקודמת לה. גם אלוהים. ע"פ המודל הנ"ל, גם לאלוהים צריכה להיות סיבה, וגם לסיבה שלו צריכה להיות סיבה וכך הלאה וכך הלאה. שרשרת של בוראים אינסופית – וגם כאן ישנו אותו הפרדוקס.

לעיתים נדמה שכל מה שאין המאמינים מסוגלים להבין הם משייכים לאלוהים. אלוהים הוא המקום אליו מטאטאים את כל מסתורי העולם, את כל האתגרים לאינטליגנציה שלנו. פשוט "מכבים" את המוח ואומרים שאלוהים עשה את זה. אני לא מתבייש לומר בפשטות "אני לא יודע". אצל המאמינים, את הביטוי "לא יודע" מחליף הביטוי "אלוהים".

אנחנו יודעים כמעט את כל מה שנדרש לשם יצירת היקום שלנו כפי שהוא היום, על החיים הנצפים בתוכו, מרגע המפץ הגדול והלאה. ומה היה לפני המפץ הגדול, אין אנחנו יודעים עדיין. אולי נדע בעתיד, ואולי אין שום דרך לדעת, בכל מקרה ההשערות בנושא אינן ברות בחינה. אז כרגע אנחנו עונים לשאלה מה קדם למפץ בתשובה הפשוטה: אנחנו לא יודעים, אבל ההיפותזות בנושא הן X,Y,Z.

כוח עליון אינו תשובה למודל הדטרמיניסטי האינסופי שכן גם הוא מצריך פעולה שהיא סיבתו. אז נשאל מה קדם לאלוהים? ומה היה לפני זה? ולפני זה? ולעולם לא תהיה לכך תשובה. יותר מזה: המאמינים *קובעים* שלאלוהים יש כרטיס מונופול של יציאה חופשית מהכלא על השאלה הזו, וכלל אינם חותר לתשובה שכזו. כדי להיחלץ מכשל לוגי של שרשרת ברואים, מחליטים המאמנים *כהנחה*, כי ששרשרת כזו אינה אפשרית. אך כשל הוא כשל, ואין להסתפק בהנחות יסוד, אלא גם להצדיקן. כאשר במודל הנ"ל עסקינן, אנו נכנסים לרקורסיה אינסופית של בוראים ונבראים, ממנה איש טרם הצליח להיחלץ, מלבד בקביעה השרירותית שאומרת ש*דווקא בגלל הבעיה הזאת*, חובה עלינו להניח גם שלא היה בורא לבורא אלא שהוא תמיד היה. אני דווקא חושב שדווקא בגלל הבעיה הזו חובה עלינו להבין שהטיעון הזה פגום מיסודו.

שים לב לדברי אלו שכן הם חשובים לשאלתך:

למעשה בשני צדדי הדיון, המטיריאליסטי והאמוני, ישנו אותו הפרדוקס ובעוצמה בה במידה – והפרדוקס הזה ישאר כל עוד אנחנו נשארים במודל הנ"ל.

לכן כדי לצאת מהפרדוקס שגורם המודל הדטרמינסטי האינסופי, יש לצאת ממנו – כלומר, להחליט שרירותית על נקודת עצירה כלשהי.

אבל אין כל חיוב לוגי לגבי היכן הנקודה הזו תהיה. כל מקום בראשית היקום שסיבתו אינה ידועה לנו תהיה טובה לצורך כך.

ומבחינתנו, הנקודה המתבקשת לצורך כך הינה רגע ייחודיות המפץ הגדול. זו היא הנקודה הבלתי פריקה ביותר שניתן לגעת בה ושאין לפניה. אין כל חיוב לוגי לאלוהים כאן. יש רק חיוב לנקודת עצירה.

אביא את מילותיו של קארל סאגן:

"אם התמונה המוצעת של מפץ גדול שלוּוַה מייד בהתרחבות היקום היא נכונה, מה קרה לפני זה? האם היקום היה נעדר כל חומר ולפתע החומר "נוצר"? ואיך זה קרה? בתרבויות רבות התשובה הנפוצה היא שאל או אלים בראו את היקום מתוך לא-כלום. אך אם ברצוננו לרדוף אחרי התשובה באומץ, עלינו, כמובן, לשאול את השאלה הבאה: מאיפה הגיע הבורא? אם נחליט שזו שאלה ללא מענה, מדוע שלא נחסוך צעד ונחליט שמוצא היקום הוא שאלה שלא ניתנת למענה. או, אם נגיד שאלוהים "תמיד היה קיים", מדוע שלא נחסוך צעד ונסיק שהתנאים למפץ הגדול תמיד היו קיימים. שאין צורך בבורא, שהם תמיד היו שם. אלו לא שאלות קלות, והקוסמולוגיה מציבה אותנו פנים אל פנים מול התעלומות הגדולות ביותר, ומול השאלות שבעבר ענו עליהם רק דרך הדת והמיתוס."

אני מזכיר זאת שוב:

אם יחזרו ויקשו "אבל מה בא לפני ייחודיות המפץ הגדול?" ניתן לחזור ולעשות את אותו הדבר בשאלה "אבל מה בא לפני אלוהים?". האדם יכול להציב את אלוהיו ואת הזיות אמונתו לפני ייחודיות המפץ הגדול אם הוא מעוניין בכך, אבל אין שום חיוב לוגי לעצור דווקא בו, אלא העיקר הוא שעוצרים היכן שהוא.

אז עכשיו נשאלת השאלה, איזו מהאופציות הינה ראויה יותר?

וכאן נכנס לעניין התער של אוקאם שפשוט חותך את ההנחות המיותרות החוצה.

לקארל סאגן אין שום בעיית אינסוף כי הוא קבע את התחלת הזמן בנקודת המפץ הגדול, לפני 13.7 מיליארד שנים. הזמן הממשי הוא אכן סופי, ואין כאן שום בעיה.

הנקודה שהוא מתעקב עליה היא ההנחה הכושלת שחייבים לעצור שרירותית דווקא אצל אלוהים, במקום לבחור לעצור שרירותית במפץ הגדול. אלוהים הוא מרכיב נוסף ומיותר במשוואה, וסאגן מגלח אותו ע"י התער של אוקאם.

אם יענו כהחלטה על נקודת עצירה שרירותית ש"אלוהים היה מאז ומעולם" , נחסוך את הצעד הזה ופשוט נקבע, שרירותית באותה המידה, שהייחודיות היתה מאז ומעולם. זו היא החלטה שרירותית. זו אקסיומה. כן כן, אני מודה בפה מלא: זו אקסיומה. אך חסכנו שלב, וחסכנו תוספות מיותרות.

יגידו על כך מה שיגידו, האקסיומה הזו עדיין *חסכונית מיליארדי מונים* מהאל המתכנן הכל יכול האקסיומטי שמציעים המאמינים. התער של אוקאם חותך את אלוהים מהמשוואה.

בברכה,

ליאור הלפרין

ובהתייחס לדברי ליאור הלפרין אומר בקיצור שאיני מסכימה לתשובתו לא באשר שגה בלוגיקה אלא באשר חוזר על העיסוק בעברו של העולם מה שמכונה בשפת חכמי ישראל מעשה בראשית

אבל לא מעשה בראשית הינו היסוד לחשיבה האמונית,ואלוהים אינו כוח עליון לפחות לפי חכמי ישראל שהתנערו מזמן מכל סוגי עבודות האלילים. המפתח להבנת האלהות לא שם,ואם עדין אני דוגלת בחילוניות הרי זה משום שהתנהגות של אנשים דתיים רבים אינה נראית לי מספקת ואם אפשר להיות טוב בלי כל מאמצי העל

של מסורת ישראל אז למה להוסיף עוד ועוד טרחות וחוקים,עם זאת

אני משוכנעת שהוגי רוח דגולים שהיו גם מאמינים לא הסתבכו עם שאלת הבריאה והבורא,וכל העיסוק הזה הוא "פסה",ולא משנה אם יש מיליונים של דתיים וחילונייים שטרם הפנימו זאת.

בתקווה שיזדמן לחשוב על דברי.

ציפי

תוכן:   שלום ציפי,

אני חייב לחלוק על דברייך, נושא האלוהים וקיום האלוהים הוא הרעיון המרכזי שעומד מאחורי כל המשמעות של הדת.

נושא האלוהים הוא הפתיחה של כמעט כל הרצאה של החזרה בתשובה.

הם מתחילות תמיד בסדר הזה:

1) יש אלוהים, חייבת להיות הכוונה לעולם.

2) יש דרך אלוהית שבא צריך ללכת.

3) הדרך היא התורה. וכו'.

אם אין אלוהים, היינו לא סתם הגדרה שרירותית שאין אלוהים, אלא שאין גוםר מכוון לעולם וניתן להסביר את הטבע ע"י תצפיות והגדרת כטבעיות.

העולם וכל מה שנמצא בו נוצר בדרך טבעית או/ו הוא נתון קיים, ונמוש בחושינו.

אמנם יש דברים שאינם נמושים אך ניתן למדוד אותם ע"י כלים שונים.

עצם ההבנה שאין כוח עליון, אין עולם הבא, ואין משמעות לחיים פותחת לנו דווקא עולם יפה יותר שבוא אדם עושה לביתו לחברו ולסביבה בגלל רצון לחיות טוב יותר בעולם הזה כאן ממש ולא לקוות לטוב או לזיו שיגיע בעולם אחר.

מזכיר לי את הסדרה הישנה והקלסאית "בן אלמוות" שם מסופר על אנשים שהם בני אל-מוות ולמעשה חיים לנצח אלא אם ערפו את ראשם.

באחד הסיפורים, אשה, אמנית – פסנתרנית – הייתה בת אל-מוות אבל לא ידעה מזה עד הרגע שספרו לה ביום אחד.

לאחר היום הזה, היא הפסיקה לכתוב שירים כמו שהייתה כותבת קודם.

הפסיקה לנגן באותה דרך כמו שניגנה קודם

מדוע?

בגלל שהניגון היפה שלה, הרגש האמיתי שלה צמח מתוך הפחד של המוות, מתוך ידיעה שהיא בת חלוף.

ללא המוות לא הייתה משמעות לחייה יותר.

מצחיק אבל נכון.

—————————————————————

איפוא, אני חייב לחלוק עלייך, עצם ההבנה שאין מכוון לעולם ואין משמעות גלובלאית מוכנה מראש באיזה מגירה שמיימית, גורמת לנו לפעול ליצור משמעות אנושית, רוחנית חזקה יותר לדעתי.

אשמח לתגובה,

סארגון.

תוכן:   בעקבות הרשימה של סארגון

חוזרת ומבהירה דברי

אמרתי ששאלת הבריאה כמו שמוצגת בוויכוחים בין חלק מן הדתיים לחלק מן החילוניים היא מיושנת ולא רלבנטית לא לאמונה ולא לכפירה ,כלומר האמונה אדישה לשאלת הבריאה במובן המדעי. כבר הרמב"ם כתב זאת ובוודאי בימינו עשירי ההתפתחות

מחשבתינו לא אמורה לעסוק בשאלת הבורא כהשראה לשאלת הגדרת האלוהים. אלוהים הוא בוודאי חלק בלתי נפרד מן האמונה

אבל לא עסקתי בהגדרתו,שאצל מאמינים מלומדים הגדרה זו מקבלת תשומת לב ראויה ורצינית-רק אמרתי שהגדרת אלוהים ככוח עליון זו טעות וכמעט עבודת אלילים. ולא אכפת לי שיש המוני דתיים וחילוניים שמסכימים על הטעות הזאת ומשם פותחים את הוויכוח. החילוניות שבי אינה נתמכת מן הוויכוח האבסורדי

הזה. שיטת המאמינים באלוהים שמשכילים להגדיר אותו כראוי

היא שיטה עגולה וסגורה,וחילוניותי דוחה אותה לא בגלל פגמים לוגיים,כי אין צורך בכך, ובפרט,שמאמץ זה לא יצלח. עדיפות החילוניות בעיני נתמכת לא מכשלים לוגיים-……….

ציפי

תוכן:   שלום ציפי, אני מצטער שלא הבנתי כוונתך.

למען הסדר הטוב תגדירי לי את ההבדל, בין אלוהים שהוא כוח עליון, לבין אלוהים שהוא אינו כוח עליון.

סארגון

תוכן:   שלום לכולם…אפתח ואומר..והסכיתו הייטב..המדע יודע שלעולם הוא לא יידע את הפסיכו פיזי של האדם[ותקשיב טוב הרב הלפרין]…שזה אומר את ההשלכה לזה שאנו חושבים מדברים מסתכלים אנו יודעים כי אנו חשים זאת..אבל איך ומאיפה מגיע תגובת התוצאה איננו יודעים ולעולם גם לא נדע..וכאן חברים ואומר אני זאת בזהירות טמון האלוקים…עכשיו ציפי..אלייך..את צריכה להבין שאמונה באלוקים זה מעבר ליכולתיינו ומה שנשאר זה רק עצם צורת העבודה שנקבעה על ידי אנשים שמטרתם היתה לעובדו..וכל דיבור או דיון עליו ניתן מראש לכישלון בגדר שאין משיגי הגוף יכולים להשיגו כמו שאמר הרמב"ם…ולכן החכם בעת ההיא ידום..אלוקים הוא בגדר אמת ובזה נגמר הדיון ..זה באותה מידה שנתוכח מי אמר שאחד ועוד אחד שווה שתיים ונתוכח על זה רבות ובאותה נשימה אם יתקשרו אליינו וישאלו כמה זה אחד ועוד אחד נענה מיד שתיים…כי זה אמת..ולך ליאור היקר..אפילו ממציא המפץ הגדול סטיבן הוקינג כבר איינו מתיחס ברצינות לממצאים שאמר אז אני מצפה ממך כאדם חושב להתעלות ולהבין שלומר המפץ הגדול ולהאמין בזה זה בדיוק כמו להאמין שוירד ה" על הר סיני זה שהוא נחת עליו עם מטוס…המפץ הגדול זו סך הכל תאוריה שאינה מוכחת ואין גם אפשרות להוכיחה..ולכן הדיון והאמונה שבזה זה לריק…בברכה יוסי..

תוכן:   שלום רב לכולם,

ראשית ברצוני להודות להלפרין על תשובתו המלומדת אני מסכים עם כל מילה שכתבת. יצא לי לקרוא לא מעט ספרים על נושא המפץ הגדול ובהחלט נראה כאליו המדע מתקדם לקראת תאוריה שתאחד את כל תתי התאוריות ותהווה תאוריה גדולה אחת נהירה שתתאר את הנסיבות שהביאו ליצירת היקום.

אליך יוסי, לבוא ולטעון כי המפץ הגדול הינה השערה לאמבוססת היאבעצם לטעון כי לא הבנת את הרעיונות העומדים בבסיס תאוריהזאת. כיום אין מדען שלא מסכים עם תאוריה זאת למרות שזקוקים אנו לעוד שנים רבות של מחקר מאומץ אבל בבסיסה הוכיחה עצמה תאוריית המפץ הגדול כתאוריה שלמה מבוססת ונכונה.

אודי

תוכן:   שלום לך יוסי.

בדבריך ייחסת את "המצאת המפץ הגדול" לפרופ' סטיבן הוקינג. אין זו הפעם הראשונה שאתה עושה את הטעות הזו (ראה למשל כאן: https://daat-emet.sentice.com/questions/index.cfm?MESSAGEID=5172 , וכאן: https://daat-emet.sentice.com/questions/print.cfm?MESSAGEID=5077), ולכן אעמיד את הדברים על דיוקם אחת ולתמיד:

סטיבן הוקינג אינו הוגה תיאוריית המפץ הגדול.

אמנון יצחק אף הוא חוזר על טעות זו בהרצאותיו שוב ושוב, ואני מתחיל לחשוש שאת ידיעותיך לגבי הנושא אתה קיבלת ממנו – ואיזו תעודת עניות היא לך אם כך הדבר.

מעלי התיאוריה הראשונים היו אלכסנדר פרידמן ב-1922 וז'ורז' למטר ב-1927, שהגיעו למסקנה כי היקום הולך ומתרחב מתוך שימוש במשוואת היחסות הכללית של איינשטיין. הדבר זכה לאישור תצפיתי דרך אדווין האבל שגילה את התרחקות הגלקסיות ב-1929, ותיאור דגם 'המפץ הגדול הלוהט' המקובל בימינו נהגה בידי ג'ורג' גאמוב וראלף אלפר ב-1948. את השם "המפץ הגדול" טבע פרד הויל ב-1949. הוא עשה זאת דווקא ככינוי לעג, אבל השם תפס. אישוש תצפיתי נוסף ניתן לתיאוריית המפץ עם גילוי קרינת הרקע ששרדה מאז אותו האירוע. המגלים היו ארנו פנזיאז ורוברט וילסון ב-1965.

הוקינג בכלל נכנס לסיפור רק בראשית שנות השבעים, כשכתב מאמר בעניין יחד עם רוג'ר פנרוז. עד אז, הוא התעסק בעיקר בחורים שחורים. הוא גם מקושר לעניין משום שטרח להסבירו לקהל הרחב בספר המדע הפופולארי שכתב: "קיצור תולדות הזמן" ב-1988.

ובאשר לטענתך כאילו "אפילו סטיבן הוקינג כבר איינו מתיחס ברצינות לממצאים שאמר אז" –

צר לי לאכזבך, אך אתה טועה ומטעה.

אף על פי שישנן בנמצא היפותיזות רבות ושונות לגבי השאלה מה קדם למפץ הגדול, דגם המפץ הגדול הלוהט של גאמוב ואלפר, עם תוספת תהליך האינפלציה שהגו ב-1980 פאול שטיינהרט ואלן גות', הוא המקובל והוודאי על כל אסטרופיסיקאי לגבי מה שאירע *מהמפץ הגדול והלאה*, וגם על הוקינג הוא מקובל לחלוטין. (ותוכל לראות פירוט שנתתי לגבי אותו הדגם בקישור כאן: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=570&MessageId=136847809)

שינוי עמדותיו של הוקינג בנושא המפץ הגדול לא נוגע לשאלת התרחשות האירוע – שכן לרגע הוא לא התכחש לכך – אלא לשאלת ה"מה קדם למפץ". עד שהחל לעסוק במכניקת הקוונטים הוא החזיק בהיפותיזה שבה יחודיות (singularity) המפץ הגדול הופיעה בשל פלוקטואציה של הריק, אך לאחר מכן העלה היפותיזה חדשה משלו לעניין בה המרחב-זמן הוא אמנם סופי, אך הוא מכיל את עצמו בשלמות, ללא ייחודיות או גבולות, וללא "רגע בריאה".

אני ממליץ לך בחום על ספריו.

כמו כן, אני ממליץ לך בידידותיות שלא לצאת להבא בהצהרות המבוססות על משאלת לב, בנושאים בהם אינך בקיא.

בברכה,

ליאור הלפרין