מזוזה, על פי חוקי הדת, נדרשת בכל חדר המשמש לדיור – כך לפחות החליטו יוצרי התורה שבעל-פה, למרות שפשוטו של מקרא אינו מלמד זאת. עיין בתשובה: "מה כתוב במזוזה".

המזוזה משמשת לאנשי הדת תזכורת לקיום המצוות – כך לפחות התכוונו המחוקקים – ולימים נעשתה המזוזה קמיע לשמירה מעין כוח מאגי השומר על פתחי הבית. כך הן הבריות המדמיינות שיש שדים ומלאכי חבלה ומיד הם יוצרים מלאכים טובים שישמרו עליהם מפניהם וזאת על ידי הנחת "קלף" על מזוזת הבית.

והרמב"ם שבז לאמונות ההמון הנובעות מפחד כתב: "אלו שכותבין מבפנים [למזוזה] שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא, שאלו הטיפשים לא די להם שבטלו המצווה אלא שעשו מצווה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם" (רמב"ם, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ה, הלכה ד)

חז"ל קבעו קריטריונים דקדקניים מאוד ל"כשרות" המזוזה – דקדוק על קוצו של יו"ד – וכל אות ואות והגדרותיה וכל אות שלא נכתבה כפי הדרישה הדתית, המזוזה פסולה. ויתירה מכך, גם אם נכתבו האותיות כדרישת חז"ל אלא שלא נכתבו כסדרן הם נפסלו – אין אפשרות לתקן בדיעבד אות "פסולה" ולכן צריך להחליפה (ולא לתקנה) לשיטתם – דרכם של חז"ל להעמיס פרקטיקות משונות כדי לשמר את אמונות ההבל של ההמונים.

החילונים, אלה שהם דתיים חסרי כיפה כלומר, חילונים חסרי אידיאולוגיה, רצים ועטים על סמלים דתיים ומקפידים לקיים "מצוות" שהורגלו אליהם ללא בחינה ובדיקה מתוך פחד קמאי שעדיין שבויים בו.

ולחילונים המסתתרים תחת "תרבות יהודית" כאילו המזוזה היא חלק מהתרבות היהודית דיי להם שיניחו את בית המזוזה על משקוף הדלת ללא קלף שכתוב שם דברי כפירה נגד הערכים ההומניסטים.

והמקובלים שהזכרת אינם שונים מכל "רואה בקפה" ומגיד עתידות – כולם הבל המה שהונאתם את הבריות ועצמם מביישת את צלם אנוש.

וצינור הנבואה ש"נסתם" אינו אלא דברים של אינסטלטור שמלכתחילה התקין צינור סתום וטען שנסתם.

הנביאים לא התכוונו לגלות את העתיד אלא לומר מה ראוי להיות עיין במאמר "הנבואה".

בברכה

דעת – אמת