15 שנים • Anon מדיי פעם בתקופות של יום הזיכרון לחיילי צה"ל אני עומד נדהם מתוכן ההספדים של הרב הראשי לישראל כשכמובן מסביבו יושבים שריי הממשלה שספק גדול אם מאמינים או מתחשבים בדבריו של אותו רב ראשי..ואתן דוגמה.
היום בשעה 5 אני שומע את הספדו של הרב מצגר על חיילי צה"ל והוא הביא שם את הנושא של למה ניבנה בית המקדש על הר המוריה ולא על הר סיני שעליו נתנה תורה?? ותירוצו הוא שעל הר המוריה עקד אברהם אבינו את בנו יצחק ואז הוא כמובן עשה אנלוגיה בין חיילי צה"ל לעקדת יצחק טוב עד כאן במובן האוטופי זה נחמד אבל אז הוא עבר לסיפור על אדמו"ר מסויים שנלקח לו ילדו רח"ל והוא בהספד אמר השם נתן השם לקח יהי שם ה" מבורך..ואז בזמן הליכת הרב מבית ההלויות זלגו דמעות מעייניו וכשראה זאת תלמידו אמר לו רבי הרי אמרת ה" נתן וכ"ו אז למה הבכי ??? ואז ענה לו הרב הנ"ל כך..תלמיד יקר כשהולך אני ברחוב ומרגיש חבטה חזקה בגבי ופתאום רואה אני את חברי הטוב מחייך אליי האחשוב לרגע להחזיר לו?? וודאי שלא ולכן אותו דבר כאן הקב"ה נתן מכה האחשוב לרגע להתלונן??? ע"כ ציטוט..
וכאן אני מתקומם.
א..הפיכת הקב"ה לרוצח ילדים או חיילים נתעב בעייני. הרעיון ששם יושב סבא שמושך בחוטים ומחפש את מי ומה להרוג יכול להוציאני משלוותי ..כאדם שמתעסק באמונה ומאמין באמונה שלימה באלוקים ויודע יותר מכל שאין לו גוף ולא דמות הגוף ולא ישיגוהו משיגיי הגוף ואני חוזר ואומר לא ישיגוהו משיגיי הגוף ובודאי לא לעשות ממנו רוצח ילדים או חיילים פשוט עומד נדהם מההשוואות ולכן אני רוצה לשאת כאן את ההספד האמיתי לחיילי צה"ל ובתוכם קרוב משפחתי היקר שנפל במלחמת יום כיפור.
הורים שכולים שלום וברכה …את כאבכם הנורא לעולם לא נוכל להבין מה זה לאבד בן אח יקר שאיתו רציתם להיות מאושרים ולחיות בנועם בעולמיינו היפה והאכזר..עולם שבו פעמים הרוע גובר על הטוב ופעמים הטוב גובר על הרע..עולם שבו שיוויון וערך לחיי אדם הוא דבר שנתון פעמים רק לצד אחד ולא לצד השני..עולם שצחוק וכאב שמחה ועצב נמצאים בו בעירבוביה ..עולם שאי אפשר להבינו רק אפשר לשאוף לעשותו טוב יותר שליו יותר עם חירות שיוויון אהבה והבנה לאחר לזר לשונה..עולם שבו בנייכם שהם חלק מעמיינו הנאצל יצא להילחם באוייב מר ואכזר שהעולם הזה אינו מעיניינו אלא שאיפתו זה להשמיד ולאבד את חירותיינו את עצם היותיינו רוצים לחיות בשלום עם האחרים ולא במלחמה..ועל זה בנייכם יצאו לקרב על אמונה זו ילדייכם יצאו להגן..ולצעריינו וליגוניינו הרע גבר על הטוב בחלק מהזמן וגרם לכם לשכול את היקרים לכם מכל גרם לכם כאב שהוא בלתי ניתן לשיעור..אך הוא נתן לנו כבני אדם להאמין הלאה ולהילחם על הטוב ועל החירות והאושר שניתן לנו כבניי אדם ובזה הם ציוו לנו את החיים ובזה הם חיים בתוכיינו ונמצאים בליביינו לנצח וכשיבוא היום אם יבוא והשלום האהבה והחירות ישלטו בעולם אנו נדע שבנייכם ובנותייכם ניצחו במערכה וזו תהיה תחיית המתים הגדולה והאמיתית החזון הנכון והניצחון הגדול שלהם ..יהי זיכרם ברוך…
הכותב בזקיפות קומה ובהרכנת ראש יוסי.
צוות
דבר נאה ומתקבל הספדת.
אך עדיין – גם בזמן כאב והשתתפות בצער – יש לומר את הדברים הברורים.
המלחמה על חירותנו היא נגד אויבי חרות האדם – והחרדי והמוסלמי האדוק שניהם כאחד שוללי חרות המה. שניהם כאחד ימללו מילים בעד אהבה ושלום ומתכוונים הם אהבה ושלום בדרכם שלהם בלבד – האמת האלוהית האבסולוטית!!!!
רק כשגבול הצד האחר יהיה מסומן בין שוחרי חירות לשוללי חירות הספדך ישקף יותר את השכול. כרגע המאבק על אדמה ולא על חרות האדם.
דעת – אמת