יצא לי להתקל לאחרונה בכמה פסוקים מהם משתמע כי האל יהוה נותן הוראות הכוללות בתוכן, מה שנראה, לפחות לפי הבנתי, הנחיות בדבר הקרבת קורבן אדם עבורו.
הקטעים המדוברים הם:
ויקרא כ"ז פסוקים כ"ח- כט
אַךְ-כָּל-חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ לַיהוָה מִכָּל-אֲשֶׁר-לוֹ מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל כָּל-חֵרֶם קֹדֶשׁ-קָדָשִׁים הוּא לַיהוָה. כָּל-חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן-הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת.
במדבר ל"א פסוקים כ"ה- מ"א
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שָׂא אֵת רֹאשׁ מַלְקוֹחַ הַשְּׁבִי בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אַתָּה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הָעֵדָה. וְחָצִיתָ אֶת-הַמַּלְקוֹחַ בֵּין תֹּפְשֵׂי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא וּבֵין כָּל-הָעֵדָה. וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס לַיהוָה מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן-הָאָדָם וּמִן-הַבָּקָר וּמִן-הַחֲמֹרִים וּמִן-הַצֹּאן. מִמַּחֲצִיתָם תִּקָּחוּ וְנָתַתָּה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן תְּרוּמַת יְהוָה. וּמִמַּחֲצִת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן-הַחֲמִשִּׁים מִן-הָאָדָם מִן-הַבָּקָר מִן-הַחֲמֹרִים וּמִן-הַצֹּאן מִכָּל-הַבְּהֵמָה וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן יְהוָה. וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה. וַיְהִי הַמַּלְקוֹחַ יֶתֶר הַבָּז אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא צֹאן שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים. וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף. וַחֲמֹרִים אֶחָד וְשִׁשִּׁים אָלֶף. וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן-הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל-נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף. וַתְּהִי הַמֶּחֱצָה חֵלֶק הַיֹּצְאִים בַּצָּבָא מִסְפַּר הַצֹּאן שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת. וַיְהִי הַמֶּכֶס לַיהוָה מִן-הַצֹּאן שֵׁשׁ מֵאוֹת חָמֵשׁ וְשִׁבְעִים. וְהַבָּקָר שִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף וּמִכְסָם לַיהוָה שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים. וַחֲמֹרִים שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וּמִכְסָם לַיהוָה אֶחָד וְשִׁשִּׁים. וְנֶפֶשׁ אָדָם שִׁשָּׁה עָשָׂר אָלֶף וּמִכְסָם לַיהוָה שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים נָפֶשׁ. וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת-מֶכֶס תְּרוּמַת יְהוָה לְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה.
הכצעקתה?
ואם כן, כיצד מתרצים זאת חז"ל והרבנים של ימינו ?…
תודה,
משה.
אכן כך.
הרחבנו על כך "בפרשת קרח" עיין שם בחלקו השני. שם הבאנו את דעת המפרשים המסרסים את הכתובים כדוגמת רש"י וטוב שכך. כי יותר ממה שאלוהים שומר על הבריות המפרשים שומרים על "אלוהיהם". עיין עוד "בפרשת מטות" .
ולוואי, כשם שבטלו "הפרושים" חרם אדם יבואו ההומניסטים ויבטלו את כל חוקי התורה המושתתים על המוסר השבטי- העם היהודי העם הנבחר.
בברכה
דעת – אמת
העיקר שבתיכון החילוני שבו למדתי לימדו אותנו כל הזמן שהדת היהודית הייתה מוסרית פי עשרות מונים מהדתות שהיו קיימות בסביבתה באותה עת… זה פשוט מרתיח אותי לחשוב על חוסר השחר המוחלט של הטענה הזו ויותר מזה על כך שהיא מהווה למעשה נדבך מרכזי בתוכנית הלימוד של מקצוע התנ"ך במוסד חינוך חילוני !!!
ארורים מבצעי מעשים מפלצתיים אלו מן האלוהים צמא הדם שבדו ממוחם המעוות.
משה
היות וערש "הולדתו" של יהוה בכנען (או באיזור סמוך) ודאי הוא שכל טכסי הקורבן הנהוגים אז יאומצו על ידו.
הרי גם קורבן סתם (בהמות מנחות וכדומה..) אינו בקשה אלוהית אלא מן הסתם דחף אנושי פרימיטיבי מאוד שהונחל לו אלפי דורות קודם עוד בהיותו נווד ונרדף על ידי חיות ,כבר אז הבחין האדם הקדמון שהחלשים (תינוקות בעיקר.)שהשתרכו מאחור נפלו "קורבן" לשיני ה"אל" וזה בהיותו עסוק באכילה הרפה מן העדר ,וכך ניצל הרוב.
קורבן אדם אינו יוצא מן הכלל משאר הקורבנות והיא ביטוי עז לדחפים מוטמעים הנובעים מן הטראומות שחווה בהליך איבולוציוני תודעתי לאורך עשרות אלפי דורות.
לסיכום ולעניות דעתי, קורבן אדם הוא דחף הישרדות גרידא.
בברכה.
ישראל
ההתנשאות – אני ואפסי עוד.
היום קוראים לזה מונותאיזם ומהללים את זה…
אפרים פישל