15 שנים • Anon ח בהמה שאחזה דם, או שהייתה מעושנת, או מצוננת, או שאכלה סם שהורג את הבהמה, או ששתת מים הרעים–הרי זו מותרת; אכלה סם שהורג את האדם, או שנשכה נחש וכיוצא בו–מותרת משום טריפה, ואסורה משום סכנת נפשות.
אולי תוכלו להסביר לי איך הדבר מסתדר ?
מחפש אמת
1 Answers
15 שנים • jsadmin צוות
צוות
משום מה, חז"ל עשו הבחנה בין חולי שיש בו חסרון אברים כגון נקב באיברים פנימיים לבין בהמה שתמות מחמת מצב בריאותי מסוכן ללא חסרון איברים. בלשונם "מסוכנת". כלומר הרעלה ללא פגיעה באיברים מותרת ואילו הרעלה עם פגיעה באיברים אסורה אף ששניהם ממיתים.
חז"ל התחבטו בשאלה זו מניין שבהמה העומדת למות, מסוכנת, מותרת באכילה והוא אומרם: "מסוכנת ממאי דשריא" – מהיכן אנו יודעים שמסוכנת, העומדת למות, מותרת באכילה.( חולין לז ע"א) ראה שם את "פלפולם" כדרכם המשונה.
לכן, כשם שבהמה העומדת למות ואפילו תוך שעות מותרת התירו גם אם אכלה סם מוות העומד להמיתה ובלבד שלא יגרום לנקב באיברים הפנימיים או חסרון אחר. זאת הסיבה שהחכם שמואל סבר שאם בהמה אכלה מצמח החלתית (Ferula assafoetida) היא טרפה כי לדעתו צמח זה מלבד שגורם להרעלה גורם לנקב במעיים : "הלעיטה [את הבהמה] חלתית – טרפה, מאי טעמא? – דמינקבה להו למעיינה (חולין נח ע"ב). ולעומת זאת אם הכיש נחש את הבהמה היא אינה טריפה אף שברור שהיא תמות.
בברכה
דעת – אמת