שלום אלי,

1) נוסח התורה עבר שינויים משמעותיים לאורך הדורות. כתבנו על כך במדור "נוסח המקרא".

2) אין שום סיבה להניח שכל מצוותיה של הדת היהודית, או של כל דת אחרת, הומצאו בבת אחת יש מאין. סביר יותר שרוב המצוות הללו התפתחו מתוך מנהגים קדומים יותר שהיו מושרשים במסורת התרבותית של בני ישראל או של היהודים, שבפניהם הוצגו בסופו של דבר המצוות.

למען האמת, אין ליהדות מונופול על מצוות שקיומן קשה ולעתים אף מסב נזק ברור לאוכלוסיות המקיימות אותן. השווה, למשל, את הנוהג של "מילת נשים", הנפוץ בימינו בעיקר בקרב אוכלוסיות מוסלמיות מסוימות (http://en.wikipedia.org/wiki/Female_genital_mutilation). בקרב האוכלוסיות המקיימות את הנוהג הזה, "מילת הנשים" נחשבת לחובה דתית, בעוד שמבחינה תועלתנית היא מביאה יותר נזק מתועלת לאוכלוסיות הללו, מפני שבתנאים הסניטריים הירודים השוררים באותן ארצות שבהן נוהגת "מילת הנשים", היא גורמת לעתים קרובות למותן של הילדות העוברות אותה (והריגה ללא ביסוס מוצדק של חלק מבני חברה מסוימת כמעט תמיד גורמת נזק לחברה בכללותה, שלא לדבר על משפחותיהן של הילדות האומללות לכשעצמן). מצד שני, הנוהג של "מילת נשים" ודאי אינו נובע ממקור אלוהי: הוא היה קיים הרבה לפני האיסלאם, ומלומדים מוסלמים רבים רואים אותו לא רק כבלתי-מחויב אלא כאסור מבחינת הדין האיסלאמי).

3) חלק מהאמירות אודות הברכות או האסונות העתידיים, המופיעים בתורה, הם כלליים ומעורפלים מספיק כדי שניתן יהיה להניח שהן התגשמו באופן טבעי יותר מפעם אחת בהיסטוריה (ראה "פרשת כי תבוא"). אמירות אחרות מן הסוג הזה הן ספציפיות יותר, וחלקן בוודאי לא התגשמו – או לפחות, מחבריהם של ספרי המקרא השונים הכירו באי-התגשמותן.

ראה, למשל, את ההבטחה הבאה, המופיעה בהקשר של מצוות השמיטה: "וְכִי תֹאמְרוּ מַה-נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת-תְּבוּאָתֵנוּ. וְצִוִּיתִי אֶת-בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת-הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן-הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד-בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן" (ויקרא כה, כ-כב).

ומצד שני, השווה את מה שנאמר במלכים ב ח, א-ב: "וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הֶחֱיָה אֶת-בְּנָהּ לֵאמֹר קוּמִי וּלְכִי אתי (אַתְּ) וּבֵיתֵךְ וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי. כִּי-קָרָא יהוה לָרָעָב וְגַם-בָּא אֶל-הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים. וַתָּקָם הָאִשָּׁה וַתַּעַשׂ כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתֵּלֶךְ הִיא וּבֵיתָהּ וַתָּגָר בְּאֶרֶץ-פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים". פרק-הזמן של שבע שנים מוכרח היה להכיל שנת שמיטה אחת, ומהפסוקים הללו ברור שארץ-ישראל לא נהנתה מברכה אלוהית כלשהי ערב אותה שנה. יתר על כן, אם האישה הנזכרת בפסוקים הללו הצליחה לשרוד בארץ פלשתים (דרום מישור החוף של ישראל המודרנית), ברור שהרעב, אשר פגע בממלכת ישראל, פסח על לפחות חלק משכנותיה. זה נראה כהיפוכה המוחלט של ברכת האל (עיין עוד בפרשת "בחוקותי") .

כמו כן, בספר מקבים א (שאינו נכלל בקאנון המקראי היהודי), אשר נכתב בסוף המאה ה-2 לפסה"נ ומהווה מקור מהימן יחסית לאירועי התקופה החשמונאית המוקדמת, מסופר כיצד בשנת מותו של אנטיוכוס ד' אפיפאנס (164 לפנה"ס), מצביאו ליסיאס, שנשלח על-ידי המלך לדכא את מרד החשמונאים, צר על העיר בית-צור שמדרום לירושלים והצליח לכבוש אותה, מפני שתושביה "יצאו את העיר כי לא היה להם שם אוכל להיסגר בה, כי (שנת) שבתון הייתה בארץ" (מקבים א, ו מט). כלומר, גם במקרה הזה הברכה האלוהית המובטחת בתורה לא התגשמה.

ככלל, צא וקרא את דברינו הפרושים לאורכה ולרוחבה של הרשת ותגלה את ערוותה של הדת – ואם תשאל כיצד הבריות הולכו שולל ? התשובה נמצאת בנוהג של ההמון המשתוקק למעורפל מחזיק "בתגיות" ובתדמיות שכוחם יפה, לצערי, מכל עובדה או מחשבה תבונית. ברגע שאדם מחזיק דעה והוטמעה בנפשו כגירסא דינקותא גם המציאות העובדתית לא תזיז אותו מהבליו שהוטמעו עמוק בנפשו.

דעת – אמת

שלום לך,

רציתי להתייחס לשאלה השנייה שלך. וזאת מפני שאני גם כן קיבלתי את הטענה הזאת פעם עד שזיהיתי את האי אמינות של הטענה. הטענה נובעת מתוך שאתה מסתכל על הדתי המודרני עם כל המצוות הקשות שהוא מחויב בהן. אבל תסתכל קצת אחורה מה היהודי הדתי המצוי כבר חייב בו? תפילות שלוש ביום לא היו. נטילת ידיים ברכות וכל זה הן המצאות מאוחרות אפילו לפי הגמרא. שמיטה שהיא מצווה קשה כתוב שקיימו פעמיים עד גלות ראשונה. תחשוב על המצוות שהאיש המצוי היה מחויב בו ואתה תראה שזה היה הרבה יותר נינוח. תסתכל גם על נידה שהייתה צריכה לשמור בערך שבוע שרוב הנשים בין כך לא רוצות לקיים יחסים בזמנים האלו. וכן תסתכל על כמה שלא שמרו על התורה מתוך תוכחות הנביאים ותראה שרוב הזמן האדיקות לא הייתה רבה.לכן לא הייתה תוצאה כול כך חמורה בקבלת הדת היהודית. ורק כחומר למחשבה תגיד לי מי השפוי שאם היה רואה שמקבל כזאת ברכה בלא לעבוד את השדות שלו לא היה עושה את זה. ברור לי שאם אני הייתי רואה כזאת ברכה ככתוב בתורה מייד הייתי שומר על שמיטה. אני חושב שזה שלא שמרו צריך לצלצל פעמוניי אזהרה.

מיכאל

שלום אלי,

אני אנסה לענות על שאלותיך:

1.לטקסט המסורה יש נוסח טברייני ונוסח בבלי כך שגם המסורה לא נשמרה ללא שינוי והיא גם לא יכולה להישמר ללא שינוי. גם לתורה יש גרסאות שונות ולשומרונים יש אפילו "מקרא שומרוני".

2.ההסבר טמון בעובדה שהדת היא מיסודה לא הגיונית. לדעתו של אפיקורוס, היא נוצרה על ידי חרדה ובורות גם מצד האנשים שכתבו את כתבי ה"קודש" למיניהם, וגם מצד האנשים שקבלו על עצמם את המצוות.

קריאה ביקורתית-ספרותית פשוטה בתורה תראה לך את העולם חסר ההיגיון שבו חיו אנשים בתקופה זו ועד כמה זה הגיוני שהם קיבלו על עצמם מצוות ואותו הדבר תקף גם לגבי הנבואות.

מקווה שעניתי על שאלותיך.

יום טוב

לאלי היקר.

מה יותר "אלוהי" מבניית פירמידות??? עשרות שנים של עבודת פרך , למטרה אחת "נעלה" ?

ומה עם הפאקירים ההודיים ושאר נזירים טיבטים, המקריבים כל מאודם ומבדילים עצמם מכל הנאות החים למען איזו מטרה ?איזה אדם יכפה על עצמו חיים של רוחניות טהורה ?לחיות כמעט בעוני משווע ?

ולבסוף , האם ה"שאהידים" המתאבדים המוסלמים לא מבטאים שיאה של אמונה "אלוהית" יוקדת ? מה גדול ממסירת נפשך על "אללה הוא אכבר"???אם זה לא ציווי אלוהי , אז איני יודע ציווי אלוהי מהו.

וקצרה היריעה מלמנות את כל האמונות ה"אלוהייות" הרווחות בכל האנושות באשר היא.

התורה לדעתי אינה שקר חס וחלילה , אבל היא לא פחות "אמת" מיתר התורות והאמונות.

תודה רבה.

ישראל