אתחיל בציטוט מדבריך שמיישר קו עם דעתי: "בערבית ישנו פתגם: כולו איבניי אדמין כולו וואחד, בתרגום: כל בני האדם הם למעשה אחד שנבראו בידי בורא עולם ולא משנה המוצא: מוסלמים, נוצרים, יהודים וכד'". רצוני להוסיף שגם ההומניסט האתאיסט "נברא" בצלם, אף שבטוחני שגם אתה לזה התכוונת אך משום שיגרת הלשון התעלמת ממנו.

ומלבי אומר את הדברים, אם היה יכול להיות משגיח על העולם, שמעניש את "הרעים" ועושה חסד ל"טובים" הרי שהייתי ממנה אותו להיות נשיא כדור הארץ.

את הטובים הייתי מצפה שיגדיר למקיים את עקרונות יסוד לחברה מתוקנת: מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך, ואהבת לרעך כמוך- לכל אדם. ואת הרעים יגדיר לאלה שמקיימים עקרונות אלה לבני קהילתם בלבד (האיסלאם, היהדות והנצרות).

תקווה ואופטימיות קיימים גם אצל אתאיסטים הומניסטים ואולי ביתר שאת. וכי מה יש לצפות "ממנהיג" שכשבא להשחית משחית ללא הבחנה בין "טובים" ל"רעים" – "הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל מִקְרֶה אֶחָד לַצַּדִּיק וְלָרָשָׁע לַטּוֹב וְלַטָּהוֹר וְלַטָּמֵא וְלַזֹּבֵחַ וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵח" (קהלת,ט)ַ

מרגיש אני חובה לשתף אותך בסיפורים הפוכים:

משפחה מסורתית שבתם חלתה בסרטן החלו להקפיד על מצוות הדת היהודית בהקפדה יתירה. הלכו להתייעץ עם אדמו"ר חב"ד בעודו בחיים. הוא הציע להם עצה שבדיעבד התברר שגרמה למותה המהיר של בתם.

ומתוך טרגדיה זו הם עזבו את שמירת המצוות וחזרו לחיות חיים על-פי עקרונות שוויוניים ועל-פי השכל הישר לקידום האושר.

סיפור שני. אישה לשמונה ילדים "צדקת" במונחים דתיים התגלה לה גידול בראש. התייעצה עם רב הקהילה ועם פירר והוחלט שתעבור את הניתוח בחו"ל. היא קמה מהניתוח כשחצי פלג גופה משותק. מתוך טראומה זו, כך סיפרה לי אישית, היא הרגישה שאלוהים אינו בלבה יותר והתחילה להרגיש דרור ועצמאות שלא חוותה מעולם.

טרגדיות וטראומות גורמות להסקת מסקנות בתחומים מכריעים לכיוונים שונים ואין להסיק מהם מסקנות לגבי אחרים.

איחולי החלמה מהירים עם הרבה תקווה

דעת – אמת

judith

הנה כמה אלמנטים ממנו בתרגום חופשי:

" אתה כזו דוגמא לדרך שבה לעולם לא ארצה לחיות.

הו, כל כך הרבה דרכים יש לי להראות לך

איך המושיע שלך נטש אותך.

Fuck your God

אדונך, אלוהיך – הוא עשה את זה!

לקח את חייך והשאיר אותך במצב הזה.

ועדיין אתה מתפלל, לעולם לא חורג, לעולם לא טועם מהפרי.

אתה אפילו לא חשבת לשאול למה.

שבח את זה שהשאיר אותך שבור ומשותק.

הוא עשה את כל זה לטובתך! "

אתה מאמין שהכל מאלוהים? יופי. עכשיו קל לך יותר, כי יהיה לך את מי להאשים.

רק בריאות

ניראל

אבל אנשים רבים מידי מתבלבלים וחושבים שהאמירה "הדת היא דבר מנחם" והאמירה "הדת היא דבר נכון" הם היינו הך. והרי איך יחשבו אחרת? שהרי ברגע שיסכימו עם עצמם שהדת אינה נכונה, בו במקום היא תפסיק לנחם אותם…

אך התוכן המנחם של האמונה אינו מעלה את ערך האמת שלה.

כמובן, אני לא יכול להתכחש לצורך הרגשי בניחומים וגם לא לטעון שתמונת העולם שלי מציעה משהו מעבר לנחמה מתונה למדי לאדם שכול, למשל, או לאדם נכה.

אבל כשהנחמה שהרעיון הזה אמור להציע מבוסס על ההנחה הבלתי מתקבלת מבחינה נוירולוגית שאנחנו ממשיכים לחיות אחרי מותו של מוחנו, וכיוצא באלו הנחות – אני מעדיף שלא להינחם ולהישאר על קרקע המציאות.

אתה כתבת שתספק לנו הוכחות לכך שללא אמונה קשה מאוד להתמודד עם החיים האלו, וללא ספק הצלחת בכך. קשה להתמודד. זה מצריך הרבה כוח נפשי להבין שאין שום "אבא טוב" שידאג לך ושמכל הרע הזה יצא טוב בסופו של דבר.

סוגיית הנחמה מעדנת את הבחירה הזו ומשרה עליה אור יותר אנושי ובר הבנה, אך כוחה של הדת לנחם אינו הופך את מושא האמונה בה לאמיתי.

גם אם נסכים לוותר לצורך הדיון (ולצורכו בלבד) ויתור עצום, גם אם נקבל חד משמעית כי האמונה בקיום אלוהים חיונית במלואה לרווחתו הנפשית והרגשית של האדם, גם אילו היו כל האתיאיסטים נוירוטים נואשים הנדחפים להתאבדות על ידי חרדה קיומית חסרת רחמים – דבר מכל אלה לא היה תורם ולו קמצוץ של ראיה לכך שהאמונה הדתית היא נכונה. זו יכולה להיות ראיה לכך שרצוי לאדם *לשכנע* את עצמו שאלוהים קיים, גם אם הוא לא קיים.

מדהים להיווכח כמה אנשים אינם מסוגלים כנראה להבחין בהבדל שבין "א הוא נכון" לבין "רצוי שאנשים יאמינו ש-א הוא נכון". או שאולי הם לא נכשלים בטעות הלוגית הזאת, אלא פשוט מיחסים לאמת פחות חשיבות מאשר לרגשות אנושיים.

ואיני רוצה לזלזל בערכם של רגשות אנושיים. אני רק מציע שנבהיר לעצמנו, בכל שיחה, על מה אנחנו מדברים: על רגשות, או על אמת.

בברכה,

ליאור הלפרין