לפני שאסביר את דברי הרמב"ם ברצוני להבין את דברי הפתיחה שלך.

באומרך: ".יש בי אמונה חזקה בבורא עולם" . איני מבין כוונתך. החוויה שיש לך באמונתך החזקה "בבורא עולם" אינה מגלה כלום על אמונתך. האמונה "בבורא עולם" משותפת היא לכל המאמינים – המוסלמים, נוצרים, עובדי אלילים, חילונים רבים ואפילו פילוסופים גדולים.

אם כוונתך שאתה מאמין "שבורא העולם" כתב במו ידיו ספר חוקים ומשפטים אתה צריך לכתוב זאת. כי אמונה זו סותרת בעליל את התבונה וההגיון הצרוף, כפי שהיטבנו להראות במאמרנו הרבים הפרושים באתר.

לשאלתך.

דברי הרמב"ם לא נוסחו בצורה ברורה, כפי שהיטבת להקשות.

הרמב"ם (בספר המצוות לרמב"ם, מצות לא תעשה, שנג) ביאר דעתו בצורה ברורה יותר: "והמצוה השנ"ג היא שהזהירנו מקרוב לאחת מכל אלו העריות ואפילו בלא ביאה. כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות. והוא אמרו יתעלה באזהרה מזה 'איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. כאילו יאמר לא תקרבו מהן קירוב יביא לגלות ערוה. …וביארנו שלוקין עליהן". משמע לדעתו לוקים מלקות מהתורה.

לכן, כדי להסביר מתי לוקה מהתורה ומתי לוקה מכת מרדות מדברי חכמים, נראה הסברו של המגיד משנה, שהרמב"ם אסר מהתורה קירבה פיזית; נשיקה חיבוק… ואילו קירבה שאינה פיזית כמו ראייה, קריצה, רמיזה אסור מדברי חכמים בלבד ולכן לוקים מכת מרדות.

דברי הרמב"ם אינם מוסכמים על הרמב"ן. לדעת הרמב"ן גם נשיקה וחיבוק אין לוקים מהתורה.

ולסיום, שאלה נוספת. כמי שמאמין "בבורא עולם" כלומר, במי שרצונו לא כרצוננו, חכמתו לא כחכמתנו אין לו זמן ומקום וכאלה דברים הרבה המרחיקים את בני האדם מנשוא אמונתם, האם נראהלך נכון שיתעסק בזוטות כאלה? האם אינך מספיק בוגר ואחראי כדי להחליט לעצמך מה מותר ומה אסור?

בברכה

דעת – אמת