שלום T.R

התורה, בעיני הציבור הדתי, מרוב קדושתה "האלוהית" כבר אינה רלוונטית מבחינה חוקית ומשפטית.

מי שקובע את החוקים אלו חז"ל – יצירת התורה שבעל-פה היא הקובעת את "רצון" האלוהים כפי הבנת בני אדם.

לכן , אף שאין כתוב בתורה איסור משכבי נשים, חז"ל סברו שיש לאסור לסביות משום שלדעתם זה נוהג פריצות. כדי למצוא אסמכתא מהתורה לתקנתם הם דרשו כך: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ" (ויקרא, יח; 3)

ומה היו עושים [המצרים והכנענים] האיש נושא לאיש והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים לכך נאמר 'ובחקותיהם לא תלכו'" (ספרא, אחרי מות, פרשה ט.

)

אומנם יש מחלוקת בין חכמים על חומרת איסור הלסביות לדעת חכם אחד הלסביות מוגדרות כזונות – כהגדרתן בתורה – ויהיו אסורות להינשא לכוהן. לדעת חכם אחר, אף שלסביות הוא מעשה פריצות מינית, אין הן מוגדרות כזונות ומותרות להינשא לכוהן ( יבמות עו ע"א).

מעניין מנהג אביו של החכם שמואל שאסר על בנותיו לישון זו אצל זו שמא ירגישו הנאת גוף זו מזו ויתאוו לשכב עם גבר (שבת סה ע"ב).

וכך פסק הרמב"ם: "נשים המסוללות זו בזו אסור וממעשה מצרים הוא שהוזהרנו עליו שנאמר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, אמרו חכמים מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושא אשה, ואשה נשאת לשני אנשים. אע"פ שמעשה זה אסור אין מלקין עליו, שאין לו לאו מיוחד והרי אין שם ביאה כלל, לפיכך ב אין נאסרות לכהונה משום זנות ולא תיאסר אשה על בעלה בזה שאין כאן זנות, וראוי להכותן מכת מרדות הואיל ועשו איסור, ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה ומונע הנשים הידועות בכך מלהכנס לה ומלצאת היא אליהן" (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כא, הלכה ח).

בברכה

דעת – אמת