שלום לך,

מאוד קשה להתייחס לטענה ללא נימוק וללא הבאת דוגמה לעיוות. [איני מתפלא כי כך דרכם של אנשים שתפיסת עולמם מתחום הנפש; אומרים וזועקים את שעל ליבם מבלי לבחון את הדברים אם הם מתקבלים על הדעת והתבונה].

נסה להביא דוגמה.

ומעניין לעניין באותו עניין היות ובענייני "רפואות חז"ל" אני עוסק בימים אלה, כדי להראות את האבסורד והגיחוך של ליצמן, סגן שר הבריאות, הרוצה לסמוך על רפואות התלמוד, אציג בפניך דיון הלכתי. להראותך עד כמה הדיונים חסרי רלוונטיות וטוב היית עושה אם היית משקיע את כוחות נעוריך בדברים המועילים לך ולבריות.

בתלמוד שאלו: "מהו לשתות מי רגלים בשבת [לצורך רפואה]?".

תשובה: היות ואין רגילים לשתות שתן לצורכי שתייה אלא לצורכי רפואה לכן אסור לשתות שתן ביום שבת. ביום חול מותר בשבת אסור.

החי"דא כתב להתיר לשתות שתן אפילו ביום שבת כדי להירפא ממחלת דבר:

"אמנם בזמן הדבר ב"מ [בר מינן] נראה דשרי [שמותר] כי לב אדם הולך וצוער באימה רבה. ומסורת בידינו שזו רפואה אמיתית דרך טבע וחכמי הרפואה מהרמב"ם ז"ל . ואדם זה בוטח וסמוך לבו על רפואה זו. ואם לא ישתה מורה לו יעלה פן יפגענו ח"ו ופחד זה מזיק לגופו ויסתכן ח"ו ובכי הא שריותא היא ומה גם דכבר התחיל ברפואה זו קודם השבת" (שו"ת, יוסף אומץ, סימן מ).

ומה דין שתיית שתן גמלים, סוסים וחמורים? עיין בפלפול "האם מותר לשתות שתן חמור כתרופה מפני הצהבת".

ועכשיו אשאל אותך שאלה: כלום אין זה הבל חסר תועלת לעסוק בפלפולים אלו?

האם אינך יכול להקיש דבר מתוך דבר ולהבין כשם שכל עסקי "רפואות" הם מהדברים שאבד עליהם הכלח כך גם יתר ההלכות כמו דיני ממונות [וכי מי יפטור היום אדם המזיק או רוצח "בגרמא" בלבד כלומר שלא הזיק ישיר…]. וכשם שהמסורת שהייתה בידי החיד"א כאילו שתן מציל חיי חולה במחלת דבר, הבל היא כך יתר המסורות [לפחות לבחון ולבודקם]?

וכשם שאתה מבין שיש להפריד רפואות מאמונה דתית כך כל התחום המדעי יש להפרידו מהאמונה. ואם כך מה נשאר לאנשי הדת להתהדר בו? ערכי הדת המושתתים על "אני ואפסי עוד" כלומר העם היהודי נבחר והיתר משרתיו.

נסה לחשוב מה בין ערכי הנאורות, הקידמה המדעית, הסקרנות, היצירה והצימאון האינסופי לדעת וחוכמה לבינך כבחור ישיבה הלומד אם מותר לשתות שתן בשבת או מה דין שור שנגח פרה ומדמה לעצמו שלומד "דברי אלוהים חיים".

יודע אני שקשה לבחור ישיבה לפתוח דף חדש בשכלו ובלבו אבל גדולתו של אדם נמדדת כאשר אינו מקבל דעות ללא בחינה ובדיקה מחדש.

בברכה

דעת – אמת

עכשיו הבאת כאן דוגמה בעצמך לעיוותים שאתם עושים. דעת התורה היא שבעינייני רפואה אין כלל לסמוך על חז"ל, אלא על מה שהמדע יודע בימנו, וכן פוסק הרמב"ם להלכה. סגן השר ליצמן, לא בונה על רפואות הגמרא. ישנה שאלה הלכתית מורכבת מתי ע"פ הלכה האדם נחשב מת, מוות מוחי או מוות לבבי… זה לא שאלה של מדע, מי שאומר שמוות לבבי הוא זמן המוות הלכתי יסכים שיכול להיות לפני זה מוות מוחי, רק שהוא לא נחשב למוות ע"פ ההלכה.

א.כ

שלום א.כ

הסכמנו שבענייני רפואה אין לסמוך על חז"ל ולכן כל דיני רפואות בשבת מה מותר ומה אסור בטלים ומבוטלים ויש לשאול רופא. משמע, הנך מסכים שכל בחור ישיבה העוסק בפלפולי רפואות שבתלמוד עוסק בהבלים.

נחזור לנושא קביעת מוות.

משום מה, ממשיך בדרכך הנלוזה לטעון טענות בלי מקור ובלי עומק. חז"ל לא דנו אם מוות מוחי הוא מוגדר מוות כי הם לא הכירו בחשיבות המוח.

אתרגם עבורך את הסוגיה (יומא פה ע"א) התלמודית העיקרית בנושא קביעת המוות מתוך התשובה "קביעת המוות בהלכה".

אין מחללים שבת על אדם מת. לכן, הרואה אדם אחרי תאונה – במקרה של חז"ל נפלו עליו אבנים – שאינו מגיב ונדמה כמת יש לבדוק אם מת הוא ואין לחלל עליו שבת. אם חי הוא יש לחלל עליו שבת כדי להצילו. שנו חכמים: כיצד בודקים אם אדם מת? בודק בחוטמו אם נושם הוא חי ויש לחלל עליו שבת אם אינו נושם נחשב כמת ואין לנסות להצילו בשבת. ויש אומרים, בודק את דופק לבו. והיה ומצא שנשימתו פסקה לא יקבע עדיין את מותו עד שימצא שגם לבו פסק לדפוק. ומעשה היה ומצאו אדם שנשימתו פסקה ולבו עדיין דפק. נמצא לכאורה שיש מחלוקת בין החכמים בקביעת המוות – הנשימה או דופק הלב. ומחלוקת זו, רוצים חכמי הגמרא, להשוות למחלוקת אחרת הקיימת בין חכמי התנאים. חלקו החכמים מהיכן מתחילה היווצרות העובר ברחם האם? ולפי תחילת היווצרות הוולד חשובה היא כמקום הקובע את המוות.יש אומרים מראשו מתחיל הוולד להיווצר ויש אומרים מהטבור מתחילה היווצרות האדם. סתרו חכמים אנלוגיה זו ואמרו אין להשוות יצירת ולד לקביעת המוות.

אמר רב פפא: מחלוקת החכמים היא בהפסקת דופק הלב אם היא קובעת את המוות כן/לא. אבל אם פסקה הנשימה לכל הדעות האדם מת וזה נלמד מהפסוק "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו" (בראשית, ז; 22). עד כאן התרגום.

עכשיו תבין כיצד חכמים חורצים חיי אדם; מתוך בית המדרש, מתוך משא ומתן ופלפולי עלמא או כפי שאמר רבי יוסי לרבי מאיר "פתפותי ביצים יש כאן" (שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב)

עוד אקשה עליך לדבריך שאין סומכים על רפואות חז"ל, בתקווה שתהיה מסוגל לעיין קודם בדברים לפני שיצרך משיא אותך להבהיל עצמך כאחד הפוחזים.

ההלכה קובעת שמותר למצוץ את הדם לאחר ברית המילה בשבת, אף על פי שהוא מחלל שבת. הנימוק שהובא בתלמוד(שבת קלג ע"ב) , משום שאי מציצת הדם תגרום למותו של התינוק הנימול. טענת פיקוח נפש דוחה שבת. אך היום ברור וידוע על פי המחקרים והמציאות שאין קשר בין מציצת דם לסכנת התינוק.

ולכאורה היה צריך לאסור היום את מציצת הדם של ברית המילה משום שאין "הרפואות שבתלמוד נוהגים בזמננו".

ואף על פי כן ממשיכים שלומי אמוני ישראל למצוץ את דם הברית בשבת, ומה כותב על כך בשו"ת "ציץ אליעזר" (חלק ח סימן טו)?

דברים בדיוק הפוכים:

"דברי הרופאים אינם מוחזקים אצלנו כודאי רק לספק…ואם כן בנידון דינן שחז"ל אמרו דבהעדר המציצה הוא סכנה, הרי הדבר עומד לנו בחזקת סכנה, לכן אפילו אם כל הרופאים אומרים שאינה סכנה אי אפשר להם להוציא הדבר מכלל ספק סכנה".

לפני שתשיב עיין בתשובה: "השתנו הרפואות והטבעים"

בברכה

דעת – אמת

מעולם לא טענתי שחז"ל נחלקו בזה, אלא שזה מחלוקת הלכתית סבוכה, הגדרת מוות יכולה להיות לבבית ומוחית, מבחינת ההלכה הפסקת הנשימה היא זמן המוות, ולכן לכאורה מוות מוחי הוא מוות, יש חוששים שגם מוות לבבי הוא מוות ואני גם לא מבין את דעתם. אני סמוך על רבני שמוות מוחי הוא מוות. באופן כללי הגישה הלכתית היא שאין לסמוך על המדע שבתקופת חז"ל כיוון שהם סמכו על המדע שבתקופתם, והיום נודע שהוא לא נכון. לגבי דברים הקשורים למדע ויש להם השכלה הלכתית ישנם גישות שונות, לחלק מהדעות, כן הולכים לפי מה שחז"ל קבעו מסיבות כאלה ואחרות, ולחלק הולכים לפי המדע.

זה שאין לסמוך על חז"ל בעינייני רפואה לא מוכיח שאין לסמוך על דעתם בעינייני הלכה. אין קשר בין הדברים..

א.כ.

שלום א.כ.

הדיון מתחיל להיות ענייני ואני שמח על כך. ננסה לסגור את נושא ההלכה המבוססת על רפואות חז"ל ולאחר מכן נמשיך בנושא ההלכה בכלל.

"מחלוקת הלכתית סבוכה"? אתה צריך להסביר. ואין אתה יכול לפתור עצמך בהרחקת עדות כאילו דברים עמוקים וסבוכים לפנינו מבלי לפרט.

המחלוקת ההלכתית נובעת מפער התלמוד לרופאי זמננו ולא משום סיבה אחרת.

יש שאוחזים בתלמוד ויקוב הדין את המת. ויש שמקבלים את דעת הרופאים, ויש שאוחזים בזה ובזה.

כלומר, דעת חז"ל, שגם אתה מודה שאין לסמוך עליהם, הם ורק הם שגרמו למחלוקות הפוסקים בזמננו. לולא הם כל הרבנים היו פוסקים כדעת הרופאים.

נראה שבנושא זה הגענו להסכמה.

ואני מעוניין לשמוע מה יש לך לומר בעניין "מציצת דם ברית המילה" כפי ששאלתיך לעיל.

בברכה

דעת – אמת

תוכן:   שלום א.כ.

עוד בטרם תדלג הלאה לנושא ברית המילה, ברצוני שתעיין במקרים הרפואיים הבאים.

לאדם זה אפס פעילות חשמלית במח, נאדה, ותאי מוחו כבר התחילו להירקב – אבל ע"פ ההלכה היהודית הוא נחשב חי:

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-178414-00.html

נערה זו, ע"פ ההלכה היהודית היא מתה – אבל המח שלה מתפקד היטב על פי כל קריטריון, והיא חיה במשך 118 יום ללא לב:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1039417.html

נמצא מכך שקביעתם של חז"ל בנוגע לרגע המוות מובילה לאבסורדים.

חיים טובים ובריאות,

ליאור הלפרין