אנו טוענים שאלוהים ציווה אותנו לעשות כך ואחרת.
כיצד אני יכול לטעון על אלוהים שהוא ציווה אותי, בעוד זה ברור לכל שחנוכה הוא חג מאוחר יחסית.
הרי זה ברור שלא אלוה ציווה זאת, אלא אנשים בשר ודם.
האם זה לא כפירה להגיד לאלוהים מה לעשות?
האם זה לא כפירה שאין שני לה לברך בשם אלוהים דברים שהוא אינו ציווה?
סארגון
הנאה מרובה היא לראות בר אוריין מקרב האתאיסטים שנושא ונותן במלחמתה של תורה.
שאלתך נשאלה בתלמוד וזו סוגייה הממחישה את התרגיל החז"לי כיצד אנשים קובעים חוקים וחגים ומטמיעים במאמיניהם כאילו הם אלוהיים.
כך נאמר בתלמוד (שבת כג ע"א): "מאי מברך [על הדלקת נרות חנוכה]? מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה. והיכן צונו? רב אויא אמר [הטקסט התורני הסמיך את חכמים לקבוע מצוות בשם האלוהים שנאמר]: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל'" (דברים,יז; 11).
בלוליינות זו נהגו גם לגבי חג פורים וקריאת המגילה (מגילה יד ע"א) ושם גם הביאו את דרך דרשתם כיצד מוציאים הם "רמז" בכתובים התורניים לקריאת המגילה. עד כדי כך הדברים ,שאמונתם שיבשה את יושרם, והם מחציפים לומר: "המגילה הזאת [אסתר] נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה" (רמב"ן, השגותיו בשורש הראשון לשורשי המצוות של הרמב"ם, מצטט את התלמוד הירושלמי).
החרה החזיק בעל הלכות גדולות שמנה את מצוות הדלקת נרות חנוכה כאחד מתרי"ג המצוות, ואילו הרמב"ם מלגלג על זה באומרו: "אמנם היות משה נאמר לו בסיני שיצונו כי כשיהיה באחרית ממלכתנו ויקרה לנו עם היונים כך וכך יתחייב לנו שנדליק נר חנוכה, הנה איני רואה שאחד ידמה זה או שיעלהו במחשבתו (ספר המצוות לרמב"ם, שורש א).
ואם תשאל היכן בכל זאת נרמז חנוכה בתורה? הרמב"ן, כדרכו הפרשנית את התורה כאילו אש שחורה כתובה על אש לבנה, ואין בה מוקדם ומאוחר, כיאה ליהוה חסר זמן ומקום, מוצא רמז בכתוב: "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר, ח; 2). "[מכאן] רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו".
וכך נהפכים הדלקת נרות מנורת המקדש להדלקת נרות חנוכה.
ואל תתפלא על כך כי טבעם של המאמינים לנהוג בכוח הדמיון כאוות נפשם ואפילו לעוות את דברי "אלוהים חיים" ובלבד לשמר את הזייתם.
בנושא זה, כיצד דברי בשר ודם נהפכים לדברי אלוהים חיים ראה:
פרשת שופטים – האדם קובע את "חוקי האלוהים".
פרשת ואתחנן – חכמים מוסיפים וגורעים מצוות בניגוד לאיסור התורני "לא תוסיף".
פרשת בא – חכמים יצרו הלכות חדשות וקבעום כהלכה למשה מסיני.
קונטרס מספר שמונה – אנשים קובעים מי ייכלל בכתבי הקודש.
בברכה
דעת – אמת
"בני בינה, ימי שמונה, קבעו שיר ורננים".
בני בינה אלו חז"ל. בני אדם.
ליאור הלפרין
שאלתך קצת תמוהה כי על כל דבר תשאל למה מברכים הרי הוא לא באמת ציווה וכ"ו וכ"ו…אבל חז"ל שמטרתם היתה בזה לעבודת השם ולפירסום הנס של הקב"ה קבעו את צורת הברכה.
בברכה יוסי
1) ישנם מצוות שניתן לייחס להם (ע"פ) אמונה מקור אלוהי. (תורה)
2) במצוות שלא ניתן עלינו לשנות את נוסח, אין בעיה להדליק נרות, אלא מי שמאמין שבתורה קדושה ומי שמאמין באלהים ודאי כופר בעיקר שהוא מברך מצוות שברור לכל (גם למי שמאמין) שחנוכה הוא ציווי מאוחר.
בוא נאמר שיש ספק, אם אלוהים אמר או לא אמר, כיצד בתור אדם דתי-מאמין, אתה תברך בשם אלוהים?
זה פשוט כפירה.
וזו כוונתי.
סארגון
לו הייתי הק"בה והייתי שומע ברכה זו שנאמרת בשמי הייתי כועס מאוד , מחריב את בית המקדש , ומגלה אותם מארצם…………..
יש הוכחה טובה מזו???
בברכה
ישראל