לשאלתו של הפונה לאתר בעניין הציפיה המשיחית לשנת ת"ח.

שנה זו מתייחסת במסורת הזוהר לפסוק "ובשנת היובל הזא"ת תשובו אל אחוזתכם" הבאתי למטה את דברי הזוהר ואת תרגומם ואת חישובם:

המילה זא"ת המצוינת לעיל בגרשיים, היא מילת מפתח במיתולוגיה המשיחית של הדור שנהפכה על פניה, שכן היא הפרט המציין את שנת ת"ח [1240+408] =[1648] =[5408 לבריאה] אשר עליה בנה ספר הזוהר את תאריך תחיית המתים ומועד הגאולה:

"ובשנת היובל הזא"ת תשובו אל אחוזתכם – דבאלף שתיתאי לזמן ארבע מאות ותמניא שתין מניה יהי קיימין כל דיירי עפרא בקיומהון [כי באלף השישי בשנת ארבע מאות ושמונה שנים [האלף השישי על פי המניין היהודי לבריאת העולם, המתחיל בשנת 3761 לפני הספירה, מתחיל בשנת 1240: 1240+408[=1648] יקומו כל שוכני עפר לחיים. וזהו שכתוב (ויקרא כה יג) בשנת היובל הזא"ת תשובו איש אל אחוזתו"] (זוהר, בראשית, דף קלט, ע"ב).

שנה זו, שהיתה מושא לציפיות משיחיות עזות בשל הנאמר במסורת הזוהר, ונזכרה חזור ושנה בחיבורים קבליים רבים של מייחלים לגאולה, הפכה לשנת החורבן של גזרות ת"ח, שהתפרשו כחבלי משיח.

שבתי צבי (1626–1676) שנודע כמקובל מחונן, וכמי שהיה שקוע מנעוריו בקריאת הזוהר, בחישובי קץ ובכיסופי גאולה, בתורת האלוהות הקבלית ובקשרי הגומלין בין כל אלה, ציפה כרבים מהמקובלים ששנת ת"ח (1648) תהיה, ככתוב בזוהר, שנת הגאולה והתנועה המשיחית החלה בשל הפער העמוק בין מועד ציפיית הגאולה (שנת ת"ח) שהפך למועד החורבן של גזירות ת"ח -ת"ט שלא היה דומה לו עד לשואה. חלק גדול של יהדות אוקראינה פודוליה וגליציה, שהיתה לפני ת"ח ות"ט הקהילה היהודית הגדולה בעולם, נכחד בפרעות חמילניצקי בשנים ת"ח ת"ט=1848-1649 בספרו של נתן נטע האנובר מזאסלב –יון מצולה – שנדפס סמוך לזמן הפרעות, מצוי תיאור מפורט של גודל החורבן . הספר מצוי באינטרנט.

בברכה פרופ' רחל אליאור