שלום משה,

אנשי האמונה, מתוך שרוצים לשמר אמונתם בכל מחיר, כשאין להם מה לומר לגופם של דברים טוענים טענות שונות ומשונות כדי לאחוז בקרנות הזייתם.

וכי מה טען על טמטום? מדוע אתה מייחס לדברי ביקורת דברים שלא נטענו רק כדי לחמוק מהתמודדות?

במשך הדורות היהדות הוציאה מתוכה אנשים שיש להתפאר בהם כמו שכל אומה מוציאה מעצמה אנשי עלייה.

כל טענתנו היא פשוטה מעלתם וגדולתם של אנשים – גדולה ככל שתהיה – אינה מעידה על התגלות אלוהים.

היא מעידה על תרבות אנושית מתפתחת, וכמו שהרמב"ם שלל את אמונות השווא בכשפים ואת מציאות אלוהים גשמי, בניגוד לתפיסת חז"ל בתלמוד, כך דעת-אמת שוללת את התפיסה כאילו אלוהים נתן חוקים לבני אדם.

ועוד, האם אנשים גדולים וחכמים אינם ניתנים לביקורת?

האם הרמב"ם (הלכות אישות, פרק כא, הלכה י) שהתיר לבעל להכות אישתו שסירבה לבשל עבורו, אינו ראוי לביקורת?

משה, אל תעשה לעצמך הנחות, אל תתן לדמיונך להתיר לנפשך לנהוג בזלזול באחר.

אל תחשוב שהזייתך תעטוף את מחשבות הגזענות וההתנשאות לחשוב ש"מוסר אלוהי" אתה מקיים. גם חוקי "האל" כשהם הוראות בלתי חוקיות יש להתנגד להם. כשאלוהיך (כלומר רבניך) מצווים אותך להרוג כופרים, לא לחלל שבת כדי להציל גוי, להכות אישה… עליך מוטלת אחריות אישית לסרב לחוקים מסואבים אלה.

ואם דבריי אינם מספקים אותך, כי דרכם של אנשי אמונה לא להתייחס לנאמר אלא לאומר, אביא חיזוק מאנשים שדרכך לקבל דבריהם: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי" (קהלת רבה, פרשה ז).

בברכה

דעת – אמת

שלום משה.

התלמוד היא יצירה אנושית, שנכתבה ע"י בני אדם, פגומים כמוך וכמוני ונוטים לדעות קדומות כמוך וכמוני ומועדים לטעויות כמוך וכמוני. ללא ספק הם היו משכילים מאוד לתקופתם, וללא ספק היו בקיאים בטקסט התורני, אך עדיין מועדים לטעויות, בטח ובטח בנושאים שלא היה להם כל ידע בהם, או שבכלל לא ידעו בני תקופתם. הם טעו פעמים רבות מספור בענייני הלכות הטבע והעולם, גם בעניינים שהם נפקא מינה להלכה. זו לא בהכרח נקודה לרעתם, שכן לרוב האשם הוא בידע של התקופה ולא בהם אישית, אך זה מהווה מעורר מודעות לכך שלא מידי השכינה הם קיבלו את הדברים הללו.

הדבר שעלינו להבין בראש ובראשונה הוא שהדרך הנכונה להסתכל עליהם היא כאנשים שניסו לפרש ככל יכולתם את הטקסט שהם תפסו כקדוש. אך כבני אדם, פגומים כמוך וכמוני, הם גם נקלעו לא פעם למאבקי אגו, דמגוגיה וניצול לרעה של סמכות, ועלינו מוטלת האחריות לברור מתוך הטקסט התלמודי את הטוב, ולהוציא ממנו את הרע ואת השגוי. חלק מהניצול לרעה של סמכות בא לידי ביטוי בכך שהם הפכו לפוסקים הבלעדיים לגבי כוונתו של הטקסט המקראי, גם אם דבריהם עומדים בניגוד חד אליו. זה נקרא בלשון חז"ל "הלכה עוקרת מקרא" (סדר נשים, מסכת סוטה דף טז' עא'), ומדובר בניצול די ציני של הפסוק: "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז' יא').

ולפעמים הרע כלל לא טמון בהם, אלא בתורה עצמה. אני מתכוון לומר, שכמובן שהם פסקו הלכה ע"פ אמות המוסר של זמנם, אבל אם קראת את המאמר על מעמד האישה בהלכה בוודאי ראית שם שחז"ל בחרו לטשטש כמעט עד ביטול כמה חוקים של זמנים אפלים עוד יותר, כגון זכותו של האב למכור את ביתו לעבדות. מדובר כאן בשיפור בחוק ההלכתי שאין להתכחש אליו.

ראה גם למשל את המקום בו התורה מורה לכרות את כף ידה של אישה, שתפסה במבושיו של גבר שהלך מכות עם בעלה (דברים, פרק כה', יא'-יב'): "כי ינצו אנשים יחדיו, אש ואחיו, וקרבה אשת האחד להציל את אישהּ מיד מכהו, ושלחה ידה והחזיקה במבושיו. *וקצותה את כפה*, לא תחוס עיניך". גורם לך לחשוב פעמיים על הרעיון שרק הקוראן קורא לכריתת איברים על שטויות… בכל מקרה, חז"ל ופרשנים מאוחרים להם קבעו כי אין מדובר בכריתת כף היד (למרות שזה כתוב במפורש ולמרות שהתורה הדגישה שאין לחוס עליה), אלא שמדובר בתשלום קנס כספי. שוב שיפור ניכר בחוק ההלכתי. אותו הדבר הם עשו, אגב, בסוגיות רבות, ובין היתר סוגיית ה"עין תחת עין, שן תחת שן" (שמות פרק כא', כד').

זה סימן לכך שהעולם התקדם מבחינה מוסרית עד לתקופתם, ואני חושב שיש להודות להם על כך שאיפשרו את אותו השינוי.

אך העובדה המצערת היא שקביעותיהם הפכו להיות הדבר היחיד שיש לקבל ושיש להתחשב בו עד לימינו. ממש כפי שכתב הרמב"ם בהקדמה לספרו משנה תורה: "כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם", אבל כמו שהמוסר האנושי התקדם צעדים רבים מאז כתיבת התנ"ך ועד לתקופת חז"ל, כך הוא התקדם באופן משמעותי ביותר מאז תקופת חז"ל ועד לימינו אנו – אך כמעט ואין עוד מי שיקדם את ההלכה בעקבותיו. ההלכה נתקעה. נתקעה אי שם, במרחק 1500 שנים מכאן, עם כל החוליים הרעים שבכך, ואינה מתאימה עוד לימינו.

ליאור הלפרין

לליאור הייתי רוצה שתנסה להפריד בין חוק דתי שנקבע כדרך לעבודת השם לבין חוק מדיני דתי ואסביר דברי ….שמירת שבת זה חוק דתי גרידה עם כל ההשלכות שבו אין בו לא ביזוי לאף אדם או זלזול אלא מי שרוצה לעבוד את ה" מוזמן…כיבוד האישה או 2 המועדים שבניי חו"ל עושים זה כבר חוק דתי מצד העשייה ומדיני מצד הקביעה שזה אומר הקביעה נעשתה מצד הטעות של חז"ל או אי הכרת המציאות וכנ,ל היחס לאישה נבע מהתרבות הברברית שבה היו חיים ואת אלו צריך לבטל אשמח אם תתיחס לדבריי בעצם ההבדלה שעשיתי…

בברכה יוסי..

ומה על דורות של כמרים??נזירים בודהיסטים?שמנים טיבטים??

מיליארד וחצי סינים טועים??

ומיליארד הודים (לא תרנגולים…) .

מיליארד וחצי מוסלמים מטומטמים??? מה אינם רואים את הפיקציה שבאיסלאם??

וביניהם אנשי מדע ומשוררים ואנשי רוח.מטומטמים???

כמליארד וחצי נוצרים מטומטמים???

ניוטון אידיוט?

רתרפורד דיביל??

יוהן סבסטיאן בך אוויל???

טיכו ברההא אהבל ???

כנראה שכן!!

הדת באשר היא, מאז ניתנה תודעה לאדם ,מיטפשתו באופן מאוד מיסתורי.

הגע בנפשך.

בברכה

ישראל